מחר (רביעי) יתקיים בכנסת אירוע של השדולה לקידום כפרי נוער, פנימיות ואומנה. לקראת האירוע שוחחנו עם שלמה מנואב, בוגר כפר הנוער קרית יערים המוגדר כחסר עורף משפחתי, הפך למדריך במסגרת שירות לאומי וישתתף מחר באירוע.
"יצאתי למסגרת של פנימייה בגלל חוסר תפקוד לימודי וחוסר בעזרה בבית, קיבלתי מענה בפנימייה, אבל הבעיה מתחילה אחרי הפנימייה, כשאני צריך לקבל סיוע התחלתי", הוא אומר ומספר על הסיוע שקיבל כבוגר כפר הנוער במציאת תעסוקה יציבה, ובהמשך בשמירה על קשר דרך רכז הבוגרים של הפנימייה המוודא גם את יציבות התעסוקה שלו וגם את השתלבותו בעולם הלימודים במקביל לעבודה. עם זאת, הוא מציין, הטיפול בבוגרי הכפרים לוקה לא פעם בחסר.
לדבריו, בעוד בשנים הראשונות שלאחר החיים בפנימייה קיים ליווי שכזה, הרי שבהמשך, כאשר הבוגר יוצא לחיים עצמאיים יותר נעשות לעיתים טעויות. "לפעמים יש טעויות כי חושבים שאפשר לתת לבוגר ללכת לבד ושוכחים לחזור אליו, כי יש הרבה בוגרים ואז הוא ננטש".
מנואב מספר גם מניסיונו האישי כמי שזכויות שאמור היה לקבל מהמדינה לא נאמרו לו, אלא רק לאחר שאחיו הצעיר, שחר ז"ל, נהרג באסון הפומה בחאן יונס. בהתייחס לאותם בוגרים שמוצאים את עצמם ללא ליווי נדרש בשלבי השתלבותם בחיים העצמאיים והבוגרים, אומר מנואב כי רבים מהם מתדרדרים ומוצאים את עצמם ברחוב, ובמקרים קשים יותר בוחרים לסיים את חייהם. עוד הוא מציין את התמודדותם של חיילים ללא עורף משפחתי ששבו מהקרבות כשהם לוקים בפוסט טראומה ואינם זוכים למעטפת נדרשת ולטיפול נדרש.
הוא עצמו הפך, כאמור, לימים למדריך בכפר נוער, ועל התובנות החינוכיות שהוא משתדל לאמץ מול חניכיו על מנת למנוע כשלים וקשיים בהמשך הדרך, הוא מספר: "כשהפכתי מחניך למדריך עברתי ימי השתלמות איך להגיע לילד והגעתי למסקנה שדרושה הקשבה כי הילד שרוצה לשתף בכל דבר. כך ממלאים לילדים חלל שהם צריכים. צריך מבוגר אחד שיאמין בהם ואז הם נראה אותם צומחים למעלה".
בהתייחס לדיון שיתקיים בכנסת, ביוזמת הפורום הציבורי למען כפרי הנוער פנימיות הרווחה והאומנה, ולמסר אותו יבקש להעביר לחברי הכנסת, אומר מנואב כי יש להרחיב את מעגל מועדוניות הנוער, שם מבלים בני הנוער חסרי העורף המשפחתי, שם הם משחקים, פוגשים אנשים אחרים מאלה שאותם הם עלולים לפגוש ברחוב וממלאים את זמנם "במקום לשוטט ברחוב".
בנוסף, הוא אומר כי להערכתו אין די אנשי חינוך שיבחרו באפיק זה של סיוע לבני הנוער בשל השכר הנמוך. כך קורה שאנשים שמטבעם מוכשרים להדרכת בני נוער וליצירת קשר עם בני נוער בוחרים במקצועות אחרים, מכניסים הרבה יותר.