ההנצחה המרגשת בחומש לגיבורים שנפלו

בטקס שנערך לציון 20 שנה לגירוש מגוש קטיף וישובי צפון השומרון, נחנכו בבית המדרש של ישיבת חומש ארון קודש ופרוכת חדשים לזכרו של השר רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד שנרצח השבוע לפני 24 שנים, ולזכר גיבורי חומש שנפלו לפני הגירוש ובמאבק על החזרה למקום.

על גבי הפרוכת, שנרקמה בסטודיו "פעמון ורימון" שבטל מנשה, נרקם הפסוק מספר עמוס: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ".

הטקס התקיים בהשתתפות משפחותיהם של בוריס קורובר הי"ד, דני יהודה הי"ד, איליה קריביץ' הי"ד, שלום (שולי) הר מלך הי"ד, עדו (עדודי) זולדן הי"ד ויהודה דימנטמן הי"ד.

ארון הקודש והפרוכת נתרמו על ידי ראש מועצת שומרון יוסי דגן ורעייתו אוריה, גלית וכרמל הדס משקד ואוריה וצביקי גולדברג מירושלים. משפחת בן זמרה תרמה את הבימה, השולחנות והכיסאות בבית המדרש.

ראש מועצת שומרון אמר: "מדובר בסגירת מעגל היסטורית. רחבעם זאבי גנדי הי"ד, שכשהיה אלוף פיקוד מרכז יזם את תוכנית האב להתיישבות בגב ההר, ועד הישיבה שצמחה כאן במסירות נפש בלתי נתפסת. זהו מקום של דם קודש, של גבורה ושל אמונה. גנדי היה מורי ורבי. השיחה האחרונה שלי איתו, ימים לפני שנרצח, הייתה בדיוק על הדרך בין חומש לשא-נור ועל הצורך לבסס כאן ביטחון והתיישבות. היום, לעמוד כאן ביום השנה להירצחו ולחנוך חורש לזכר הגיבורים, זו סגירת מעגל מרגשת.

מי שניסה לגרש את היהודים מצפון השומרון - יקבל פי ארבעה, פי חמישה ופי עשרה יהודים בעזרת ה'. אנחנו נחזיר את חטיבת מנשה פנימה, נחזק את היישובים, ונבנה כאן שוב חיים יהודיים מלאים. ישיבת חומש היא סמל למסירות נפש של דור שלם. מתוך הכאב צומחת נחמה, ומתוך ההרס תיבנה בעזרת ה' שכונה גדולה, חיים חדשים ועם איתן בארצו", הוסיף.

ראש ישיבת חומש, הרב אלישמע כהן, אמר: "חז"ל אומרים: 'על מה אבדה הארץ? על אשר לא ברכו בתורה תחילה'. אין יותר מתאים מזה - שב"ה שבים וחוזרים לבנות את חומש, שתמיד נשאה על דגלה את לימוד התורה של בחורי הישיבה. שמות הקדושים שנפלו על המקום הזה חקוקים על הפרוכת ועל הקירות. על המקום הזה".

הרב גדי בן זמרה, רב אולפנת מעלה לבונה וחבר מטה "חומש תחילה", סיפר: "אני לא חושב שיש בית מדרש שממחיש כל כך את הדרך מהמערות ועד לבית מדרש מפואר. השמחה כאן כפולה ומכופלת. אני זוכר לא פעם שהחבר'ה עמדו על סף שבירה אחרי מאות הריסות, והיה צריך לשמור על יישוב הדעת ולהמשיך. הפסוק שעל הפרוכת. 'וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל' - מבטא את כל הסיפור הזה".