השבוע במהלך יח"צני החליט ראש הממשלה להסב את שם המלחמה ל"מלחמת התקומה". אולם צריך לומר את האמת: מלחמת התקומה, אינה יותר מעוד סבב "עָצִים", אם נשתמש לרגע במילה המומצאת שנועדה לשרת נרטיב שמאל, לפיו נוהלה פה מלחמה במלא מובן המילה.
מלחמה בה האוייב לא רק "הוכה קשות", כפי שראש הממשלה נתניהו התפאר במילותיו לאחר כל אחד מהסבבים תחת שלטונו, אלא מלחמה שבה האויב נכנע, מלחמה שתיזכר על ידי האוייב כ"נכבה" או כ"נכסה". חרבות ברזל הוא מקבץ של סבבים: סבב מול עזה, סבב מול לבנון, סבב מול איראן והפצצת "בוטיק" בתימן, כפי שהתבטא באזני קצין בכיר גם לגבי סוג הלחימה הקרקעית בלבנון. שום דבר חוץ מלבד להרוויח שקט רגעי, תוך נתינת מקום לאויב להתארגנות, וזמן לנהל את המשברים הפוליטיים.
במסגרת הסבבים, זה לא משנה עד כמה תציק להם. למיליארד וחצי מוסלמים תמיד תהיינה יותר עתודות מל-8 מיליון יהודים. כשלראש הממשלה נתניהו אין חזון והוא עושה הכל כדי שלא נממש את בעלותנו על רצועת עזה, אנו יודעים ש'חרבות ברזל' רק תצטרף לרשימה בלתי נגמרת של שמות מבצעים צבאיים מוצלחים פחות ומוצלחים יותר. בעגה הצבאית איננו אחרי המלחמה, אלא במב"מ (מערכה בין מלחמות). גם כשטראמפ, תמך באפשרות של הגירה מרצון, ראש הממשלה דאג לכך שהדבר לא יתבצע.
אך לא זו בלבד שראש הממשלה עשה ככל יכולתו על מנת למשוך את המלחמה ולחדול אותה מבלי שהחמאס ותומכיו יושמדו, יתפרקו מנשקם או ייצאו מרצועת עזה, הוא גם גרם לכך שהוא עצמו כבר לא מכהן כראש הממשלה בפועל.
בנימין נתניהו אינו אלא נציב אמריקני במתכונת הנציבים הרומיים ששלטו בארץ בתקופה הרומית, החל מפומפיוס. אמנם בשונה מהנציבים הרומיים, בנימין נתניהו הוא נציב אוהד לתושביה היהודים של מדינת ישראל, אך מדינת ישראל חדלה לתפקד כמדינה עצמאית, ואינה אלא מדינת חסות.
החפ"ק האמריקני שהוקם בקריית גת, אינו אלא המשך להסגת המטוסים מאיראן, להתנצלות ולהתחייבות כלפי קאטר, להכנסת טורקיה מצרים הרש"פ ופקיסטן לרצועת עזה, ועוד. אתמול דאג לומר סגן הנשיא די. ואנס להבהיר: "איננו רוצים מדינת ואסל או קליינט בישראל, וזה לא מה שישראל עבורנו, אלא אנחנו רואים בה כשותפה".
תופעה זו תיארו חז"ל כבר לפני 1,800 שנה: "רבי סימון: מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים - אסף ומשה. אסף אמר: "יכרסמנה חזיר מיער", משה אמר: "ואת החזיר כי מפריס פרסה". למה נמשלה לחזיר? לומר לך, מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר "ראו שאני טהור", כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת, ונראת כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד, שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים. גחן ואמר לשופט: "שלשתן עשיתי בלילה אחד" (מדרש רבה). ארה"ב אינה בצד "שלנו", אלא בצד של ארה"ב.
"לציונות הדתית לב ענק, אבל מוח קטן", אמר בעבר נתניהו. אכן, זוהי הסיבה היחידה שמר נתניהו יכול לסמוך על כך שהציונות הדתית תמלא את השורות בצה"ל, וגם את הגושים והחלקות בהר הרצל, ותמשיך להתנדב למלחמה, שאינה מקדמת את השמדת האוייב, ולמעשה אינה משנה המציאות במזרח התיכון אלא לזמן קצר ביותר. שוב לתת את עזה לפת"ח ולחמאס? לפת"ח שהעומד בראשו התרברב שירה את הכדור הראשון כנגד מדינת ישראל בשנת 65', וממשיך לשלם משכורות עתק לרוצחים? לחמאס שהשמדתו אמורה להיות המטרה הראשונה של המלחמה?
אדם מאמין אינו חושש לממש את בעלותנו על הארץ. לא ביו"ש ולא בעזה. אדם מאמין מבין שארץ ישראל אינה "ארץ אוכלת יושביה", אלא אדרבה, חוסר מימוש הבעלות על הארץ מחשש מהעמים גורם לנפילת טובי חיילינו ובנינו על הארץ. אדם מאמין מבין שאין כל הבדל בין "הגדה המערבית" לבין תל אביב, כפי שאין הבדל ביניהם בעיני אוייבינו והעולם - "from the river to the sea". כפי שאין הבדל בעיניהם בין 'ציוני' ל'יהודי'.
הגיע הזמן שנזקוף קומתנו, ונבהיר לראש הממשלה ולארה"ב את מה שטראמפ בעצמו אמר לפני קצת פחות מחודש, לפני שהכסף הערבי סינוור את עיניהם: "ההיסטוריה הראתה לנו שאלו שמקיימים יחסים עם ישראל משגשגים, בעוד שאלו שהקדישו משאבים ותשומת לב להשמדתה, ואף לביטולה של מדינת ישראל - נעלמו". ואף אם נאבד את תמיכת טראמפ, "הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'".
הכותב הוא ראש המכון התורני בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה, לוחם מילואים בחטיבת גולני