הסיבות שהביאו לקיום עצרת המחאה והתפילה היום אינן נעוצות רק במעצרו של בחור פלוני או אלמוני. סיר הלחץ המתפרץ כעת רותח כבר תקופה ארוכה, כתוצאה מהסתה מתמשכת של מעצבי דעת קהל ומהתנהלות מערכות ה"דיפ סטייט" - הפקידות, הצבא והמערכת המשפטית - שפועלות כך כבר שנים.
אפשר להניח שבימים האחרונים יש מי שחוככים ידיים בהנאה, טופחים לעצמם על השכם ואומרים: "הנה זה קורה - הציבור החרדי יפיל את ממשלת הימין, ואנחנו נקצור את הפירות." הרי כולם יודעים שכאשר השמאל בשלטון, כביכול אין רדיפה נגד חרדים, וכל סוגיות הגיוס נפתרות כמעשה קסם.
אלא שנראה כי התוצאה הסופית של המהלכים הללו - מהלכים שטניים שלצערנו הצליחו לעורר ריב, מדון ושנאה כלפי הציבור החרדי ולטפח תחושת נרדפות קשה - עוד תתהפך על ראש יוזמיהם.
כל מי שעקב אחר השתלשלות נושא גיוס החרדים יודע כי היוזמות המשמעותיות לגיוס חרדים דווקא צמחו מתוך הציבור החרדי עצמו. כך היה, למשל, בפרויקט נצח יהודה, ששבר חומות של עשרות שנים - אך נקטע באיבו משני כיוונים: מצד אחד, בשל מאבק פוליטי על כפיית גיוס; מצד שני, עקב הפרת התחייבות הצבא לאפשר לחיילים חרדים לשמור על אורח חייהם בלי ניסיון "לחנך" אותם מחדש.
בשנים האחרונות נחשפה יותר ויותר השפעתו של פורום דבורה על הפיקוד הבכיר בצה"ל. הפורום הוביל הכנסת אג'נדה פרוגרסיבית לצבא, בין היתר באמצעות היוהל"ם - היחידה לענייני מגדר - ודרכה דחף לגיוס בנות לתפקידי לחימה, גם על חשבון כשירותו ויכולתו של הצבא לנצח.
נציגות הפורום אף אומרות בגלוי: אין לאפשר לחרדים לשמור על אורח חייהם בצבא. אם גיוס חרדים מחייב הקמת יחידות לוחמות ללא נוכחות נשית - עדיף לוותר על הגיוס כולו. זו, למרבה הצער, הרוח המובילה כיום את הפיקוד הבכיר, שמזלזל בצורכי החיילים הדתיים ומעדיף לכפות "דת שוויון" חדשה על חשבון ערכים יהודים מקודשים.
הציבור הדתי-לאומי, ברובו, ממשיך לשרת בצבא ומעדיף להוריד את הראש אל מול הפגיעה בערכיו, מתוך תחושת אחריות ושותפות. אולם הציבור החרדי, גם זה שחפץ להתגייס, לא יעשה זאת כל עוד לא יהיה ברור כי מטרת הגיוס היא לחימה - לא חינוך מחדש.
תחושת הנרדפות הגוברת לא רק שאינה מקרבת את החרדים לצבא, אלא מחזקת את התלכדותם הפנימית - כפי שמוכיחה העצרת היום - ואף מעוררת הזדהות רחבה בקרב ציבור ימני גדול, שחש בעצמו נרדף על ידי אותן מערכות.
בשלב מסוים, תחושת הזעם הציבורית על החרדים שאינם נושאים בנטל, משנה כיוון ומופנית דווקא כלפי המערכת המשפטית והפקידותית, שמכשילות במכוון כל ניסיון לפתרון מוסכם - מתוך מניעים פוליטיים שקופים.
העסקונה החרדית, שנאלצה בלחץ הציבורי שלה לנטוש את "השמיכה החמימה" של השמאל כאשר הוא בשלטון - ראה ערך דרעי והסכמי אוסלו - תיאלץ לשתף פעולה עם הימין בשינוי פני המדינה באמצעות הרפורמה המשפטית, גם אם לא תמיד זה האינטרס הראשוני שלה.
תחושת הנרדפות המשותפת - בין מחנה הימין, שראש ממשלתו נאלץ לעמוד לדין ארבע פעמים בשבוע בעיצומה של מלחמה, לבין הציבור החרדי, שאפילו מתנדביו נרדפים בשל אמונתם - יוצרת כוח אדיר.
נראה כי הניצחון של אזרחי ישראל היהודים על "הדיפ סטייט" ועל שלל הארגונים המבקשים באמצעות כסף זר, לעצב את ישראל כמדינת כל אזרחיה, קרוב מתמיד. עצרת התפילה והמחאה של היום היא רק שלב נוסף, אך משמעותי, במערכה הזו.
הכותב הוא יו"ר בוחרים במשפחה