מה סוד לידתו של ישמעאל?

בפרשתנו אנו נפגשים עם אבי האומה הישראלית, עם 'עמודו של עולם' כהגדרת הרמב"ם, עם אברהם-אבינו והניסיונות בהם עמד.

אך אנו פוגשים לראשונה גם את ישמעאל שמאז ועד היום, מזה קרוב ל 5700 שנה, לא חדל מניסיונותיו לחסל את האומה הישראלית. ישמעאל, שכבר בהריון, קודם שבא לעולם, עורר ויכוח נוקב בין שרי לאברם.

ולא עוד אלא שיש בחז"ל האומרים [בראשית-רבה מה ה] שהגר תחילה הפילה ורק אחר שאמר לה המלאך 'הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל...', שוב נתעברה ונולד ישמעאל. נתעברה הוא גם לשון עברה וזעם. עברה וזעם שנולדו כלפי עם-ישראל עם היוולדו של ישמעאל. עוד הפלה אחת והעולם כיום היה נראה אחרת לגמרי, אך נסתרות דרכי ה'.

מדוע קורה לעמנו, שבתוך ביתו של אברהם-אבינו, אבי האומה, נולד מקור השנאה לישראל למשך אלפי שנות דור? לא פחות מחמישה מלאכים שולחת ההשגחה להגר בהיותה על עין-המים, בלי מים, כדי שתשוב אל שרי, גבירתה.[בראשית-רבה מה, ז]. ההשגחה העליונה חפצה בלידת ישמעאל, ואף שמו ניתן על ידי המלאך, 'הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל...'. יש צורך באותו 'פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ' [בראשית טז,יב], גם כדי שישמע ישראל לקול הא-ל, אך גם כפי שאומרים חז"ל, במדרש פרקי דרבי-אליעזר [פרק לא], כי עתיד לשמוע הקב"ה באנקת ישראל, ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית-הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל'.

מדהים, לפני כאלפיים שנה כבר אז צפה התנא רבי-אליעזר ברוח קודשו את המאורעות העתידים להיות 'באחרית-הימים'. אבל מייחס הוא את השמיעה, לא לישראל, אלא דווקא לה', השומע תפילת ואנקת ישראל הנאנקים מהצרות שהם סובלים מהישמעאלים!

ישמעאל חתר תחת יצחק, וברגע ששמע על 'עקידת יצחק', אמר בלבו, הרי אני הוא בנו היחידי, בנו בכורו של אברהם, ולכן אני הוא היורש. קם אליעזר עבד-אברהם ואמר: כבר גירשך כאשה. אני עבדו ואני הוא היורש. והנה שוב נפלאות דרכי ה', יצאה רוח-הקודש והשיבה להם: לא זה יורש ולא זה יורש. שושלת עם-ישראל תצא גם תצא מיצחק-אבינו ולא משום אדם אחר. [עפ"י ילקוט שמעוני וירא צח].

אך הבה נשוב לעיבורה של הגר. בראשית הפרשה אברם מתברך ומקבל שתי הבטחות, הבטחת הארץ, 'לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת' [יב,ז] הבטחה הנסתרת לכאורה, כי מיד אחר שנתנה, 'וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ', רעב שאילץ את אברם לרדת מצרימה לגור שם, 'כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ' [בראשית יב,י]. וההבטחה השנייה, הבטחת הזרע, 'וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה' [בראשית יג, טז]. הבטחה זו אף היא לכאורה נסתרת, כי ימים חולפים ואברם הולך ערירי, והכי קרוב להיקרא בן אברם הוא 'בֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר' כדברי אברם: 'הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי' [בראשית טו,ג].

הבטחות גדולות אך בפועל לא ארץ ולא זרע. גם שרי מזקינה 'וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ', היא כבר משלימה עם עובדת היותה עקרה כרונית, כי באופן טבעי לבלותה לא תהיה עדנה. עד שבחלוף עשר שנים, מועד הקבוע בהלכה לאשה שלא ילדה לבעלה, שיישא אשה אחרת, כברירת-מחדל היא מציעה את הגר שפחתה, לא רק כאם-פונדקאית, אלא 'בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה' וייוולד יורש נאמן כאילו נולד משרי, אחר ששרי תאמצהו.

'וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי'. אומר המדרש: לא אמר הכתוב 'ויעש כן', אלא אמר כי שמע לקול שרי. לשון הפסוק רומז, שאף על פי שאברם מתאווה מאד לבנים, לא עשה כן בלא רשות שרי, וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה. כי אברם האמין בהבטחות ה', ככתוב 'וְהֶאֱמִן בַּה'', למרות שטרם התקיימה אף לא אחת, ולמרות ששרי בדרך הטבע כבר לא תוכל ללדת. גבול עדין כחוט השערה, קיים בין הדרישה שאין לסמוך על הנס, לבין הבטחון מכח האמונה. אך אברם בטח בכל לבו שכך יהיה, וכי כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד, היינו, כל מה שעושה ה', לטוב הוא עושה , ולבסוף ההבטחות תתגשמנה במלואן.

'מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי' הוא אברם-אבינו [ב"ב טו.], שהיה איתן באמונתו שהבטחות ה' תקוימנה שהרי שמע אותן ישירות מפי הגבורה. לעומתו שרי שמעה אותן במקרה הטוב רק מכלי שני, מאברם, בו בזמן שכאמור המציאות עומדת בסתירה לשתי ההבטחות. התחבטות כבדה בשאלת ביטחון בה' מול השתדלות. לכן מחד, לא סמכה שרי על הנס, ומאידך פעלה שיהיה המשך לעם הנבחר, הגם שיהא זה דרך הגר שפחתה.

אברם האמין כאמור, אך ביקש למרות המצב, לעשות את רצון שרי אשתו מבלי שהוא יחדל באמונתו שההבטחות תקויימנה. זאת על ידי כך ששרי תבנה מהגר, ושיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או שמתוך כך תזכה גם שרי לבנים בעבור כן. מן המפורסמות הוא, שפעמים רבות אימוץ מביא את המאמצת לכלל עיבור ולידה. [עפ"י בראשית-רבה מב ב; עא ז].

'וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ', להודיענו שלא מיהר אברם לדבר, עד שלקחה שרי את הגר ונתנה אותה בחיקו. לכן גם מדגיש הפסוק 'שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם'... 'וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה' ללמדנו ששרי לא נתייאשה מאברם, ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה, אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו, ולכך אמר 'לוֹ לְאִשָּׁה' שלא תהיה כפילגש, אלא כאשה הנשואה לו. וכל זה אומר המדרש, ללמדנו רמת המוסר הגבוה של שרי, והכבוד שהיא נוהגת בבעלה. לא נעשית הגר אשה אלא לאברהם, אבל לשרי ממשיכה להיות שפחתה [מדרש אגדה בראשית טז,י]

אומר הרב פנחס וולף בספרו 'דיוקים', שאף מתחילה לא היה מעמדה של הגר כמעמד הפילגשים, כי היא 'נסיכה מצרית' כפי שאומר רש"י. נסיכה אשר נדבקה בשרי ובדרכיה, והייתה לתלמידתה המובהקת. לכך חשבה שרי שלאור מעמדה, ראויה היא הגר שתהיה אם לאומה הנבחרת.

אך ברגע שהרתה, ' וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ'. אומר המלבי"ם, הגר חשבה שאחר שהרתה, יצאה היא מרשותה של שרי, [והיא כבר איננה בגדר שפחה]. וגם נדמה לה שהיא צדקת יותר משרה הואיל ותיכף הרתה. שרי רואה את השינוי, ואז אומרת היא לאברם, 'חֲמָסִי עָלֶיךָ' , החמס העשוי לי חל עליך, כי כשאתה התפללת לזרע, אמרת 'מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי', היה לך להתפלל על שנינו, וכך אני הייתי נפקדת עמך. ולא עוד אלא שאתה שומע בזיוני, ושותק.[רש"י טז,ה].

על כך עונה לה אברם: הגר עדיין בגדר שפחתך, 'הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ' . אני אמנם איני יכול לשעבד יותר את הגר, כי אין שפחות אחר אישות [בראשית-רבה מה,ט] וגם הרי כתוב: ' לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ' [דברים כא, יד]. לכן אני שותק ונותן לה לחוש הרגשה של אשה ולא של שפחה, אבל ביחסים שלך מולה, היא נותרה בגדר שפחה, ובעצם לכן התנגדתי בתחילה, בקשתי למנוע את שנינו מלהגיע למצב האבסורדי הזה של חצי אשה חצי שפחה... שרי חשבה שהגר תלמידתה לא תשתנה ביחסה אליה, אך המציאות טפחה על פניה. טבע האשה להשתנות עם בוא הריון. אין הגר חפצה להיות רק מעין אם-פונדקאית, רצונה לגדל את הולד לכשהיולד.

מצב מורכב זה הביא לבריחתה של הגר מבית אברם ושרי, בריחה מפני המציאות של שפחה ואשה בו זמנית. הגר זו הייתה כאמור נסיכה בבית-המלוכה המצרי. מאידך, שרי נלקחה כשפחה לבית-המלוכה המצרי. אך משראתה הגר בשעתו את הנגעים שבאו על בית-המלוכה, אמרה לעצמה: עדיף שאהיה שפחה בבית אברם ולא נסיכה בבית-המלוכה. אך לאור המצב, ביקשה לחדול מלהיות שפחה ולשוב ולהיות נסיכה בבית-המלוכה המצרי.

על דילמה זו של הגר אומר לה המלאך: 'אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי'?! מסביר הספורנו: המלאך מפנה את תשומת לבה שזה עתה באה היא מהבית הגדול של אברהם ושרה, מקום של קדושה, ולאן את הולכת? למדבר, למקום טמא, מהטוב אל הרע! 'שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ' וגו'...ואכן הגר ילדה את ישמעאל בבית גבירתה.

אך משנולד ישמעאל, התגלו בוולד הגנים של הסבא-רבא שלו , הלוא הוא נמרוד, סבא של הגר. נמרוד שכשמו מרד בה' ויזם את בניית מגדל-בבל. נמרוד שהשליך את אברם לכבשן-האש.

חולפות להן עוד 13 שנה, בהן ישמעאל הוא עדיין בן יחיד. אברם כבר בן 99 שנה, שרי בת 89 שנה. עשרים וארבע שנים חלפו להן מאז קיים את ציווי הבורא 'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. עתה מצווה הוא למול את עצמו ואת בנו יחידו את ישמעאל. עד שיבואו המלאכים בפרשה הבאה ויבשרו על המהפך, על הבשורה שיוולד בן לשרה. קמעא, קמעא, כך היא גם גאולתו של אבי-האומה-הישראלית, כסימן לבניו.

אומר הרמב"ם באגרת-תימן, שייחודו של עם-ישראל בשל התורה, מעורר את קנאת הגויים, 'כי מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת'?. לכן ינסו כל הגויים 'שעיר וחותנו', אדום וישמעאל, להילחם בישראל בדרכים שונות. או לבטל את קיום מצוות התורה ולימודה, או לחילופין להשמיד את ישראל, או לבטל את ישראל כעם הנבחר, על ידי הקמת דת חדשה, באמתלה שה' עזבם. וכדי להצליח, אמצו הרבה מאוד מהדת היהודית עצמה. כך האסלם שצמח מישמעאל מבית אברם-אבינו, אך אימו שפחה, וכך הנצרות שצמחה אף היא מבית-ישראל, אלא שהפעם אביו הינו גוי ואמו יהודייה.

אומר הרמב"ם, כבר הקדים ה' להודיענו על כך על ידי דניאל, שישתדל איש מפריצי עמנו וכופריהם להפסיד התורה בהתפארו בנבואה... והוא אמרו: 'וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ' [דניאל יא,יד]. וממשיך הרמב"ם, ועמד אחריו משוגע ונהג כמנהגו, כלומר, לשנות דתנו... וכולם אין חפצם אלא לדמות שקריהם לדת ה'... אך כל הכיתות הללו, כולן יאבדו....כך גזר בוראנו והבטיחנו מן העולם ועד העולם, כפי שאומר הנביא ישעיהו: 'מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְסַכֵּֽל' [מד,כד]. ואנו נישא תפילה 'כלה שעיר וחותנו'!

סוף דבר, אומר הרמב"ם, כבר הבטיח הקב"ה ליעקב-אבינו, ע"ה, שאף על פי שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם, הם, ישראל, יישארו ויעמדו, והמשתעבדים בהם, יחלפו ויאבדו. זאת כמובטח לאברהם-אבינו, 'וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ' [בראשית כח,יא], כאותו עפר, שאף על פי שהכל רומסים אותו נשאר, כך לבסוף יגברו ישראל וינצחו... וכן הבטחנו הבורא על ידי נביאינו, שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכפי שקראנו בהפטרת נח, 'כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח'.

בכל שעה ומצב יש בגויים 'עילה' לשנאת ישראל. כותב הנצי"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל, במאמרו 'שאר ישראל', שהשנאה הזאת היא טבעית ותמידית. מהי אפוא מטרתה? על כך משיב: שיש לנו להתבונן על זה מצדנו, על מה הגענו אנחנו לכך בהנהגת הבורא... ועל מה ההשגחה מקפדת ביותר לעורר על ידו שנאת שונאינו עלינו. במילים אחרות, ישמעאל כעשו הינם כלים ביד המקום להשיב את עמו בתשובה, כך שיהיה אור לגויים, שישובו בניו אף הם מדרכם הרעה, ושיתקיים בהם 'מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ, שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ ' [ישעיהו מד,כב].

אומר מרן הרב קוק זצ"ל, שמלחמות הקיום עושות את דרכן בעולם הרוחני, בעולם הדעות והרעיונות, בדיוק כמו שהן עושות דרכן במלחמות הקיום בעולם הגשמי. וכי בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש את בנין האומה הישראלית. העולם המתפורר מצפה לכח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת-ישראל. [אורות התחיה] הדבר היה נכון במלחמת-העולם הראשונה, ונכון גם בעת הזאת.

ובאורות מלחמה, [פרק א] כתב שכאשר יש מלחמה גדולה בעולם, מתעורר כוח המשיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, [הלוחמים הי"ד] שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין-העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדשה ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפייה לרגלי משיח שבה.

וממאמרו 'טללי אורות' משמע כי על ישראל לבחור בטוב ולבער הרע, אך גם לרע שסביבנו יש תפקיד ותכלית. כי האתגרים, המשברים והנפילות מובילים את כולם לצמיחה ולהתקדמות. אין הכוונה שהמבט העליון מקדש את הרע כמו שהוא, אלא שהוא מכיר בשורש החיובי שבו. אין ספק, ישמעאל מייצג את הרע בהצלחה רבתי ונדרשים ישראל לסור מרע, להשמידו ולעשות טוב, ומתוך כך לראות גם ביתרון הרע, ביתרון בריאת החושך. כדברי הנביא 'יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה'. [ישעיהו מה,ז]. עולם הבריאה, לו משתייך החושך, אף עולה על עולם היצירה שלו משתייך האור. אך אורות מאופל אמר ויהי! ישראל בעמים, ארץ-ישראל בארצות, תורת-ישראל בתורות ובאמונות כולן, הינם שלשה מרכזים, שאוצרות חיים ואורות עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו [אורות ישראל, ה].

שלום וסרטייל הוא יו"ר ומייסד חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל