אני לא אהיה היום בעצרת בירושלים.
לא כי אני חולק על הזכות להפגין, או חלילה על הזכות ללמוד תורה, להפך - אני מבין לחלוטין למה אחיי החרדים יוצאים לרחובות. מעצרים של בחורי ישיבות, ציד מכשפות תקשורתי, והכפפת ציבור שלם לחזון אליטיסטי של "שיוויון בנטל" מפי בוגרי להקת הנח"ל - אכן לא יביא לפתרון, אלא רק ירחיק אותו.
אבל דווקא מתוך אהבה וכאב, אני חייב לומר: העצרת הזו לא הייתה צריכה להתקיים מלכתחילה. והאחריות לכך מונחת, למרבה הצער, לפתחה של ההנהגה החרדית עצמה.
לצה"ל אכן חסרים לוחמים. זו עובדה. אבל מי שחושב שבחורי ישיבה שיושבים על הגמרא מהבוקר עד הלילה הם הפתרון - פשוט לא מבין לא את הצבא ולא את עולם התורה.
הפתרון האמיתי לא נמצא בבתי המדרש. הוא נמצא אצל עשרות אלפי צעירים חרדים שלא לומדים תורה ברצינות, שמסתובבים ברחובות, שעובדים בלי תעודת פטור - ובכל זאת לא מתגייסים. זה המאגר. לא בחורי הישיבות המצוינים של חברון וסלבודקה הממיתים עצמם באהלה של תורה.
רצון אמיתי לפתרון הסאגה היה מביא להתנהלות שונה: בואו נגייס את מי שממילא לא יושב ולומד. בואו נחזק את הצבא ואת עולם התורה במקביל. לא אחד על חשבון השני. אלא גם וגם.
אבל כדי להגיע לפתרון כזה, צריך חקיקה. חקיקה שעוברת בכנסת בקונצנזוס רחב, לא כזו שנכפית על ידי בג"ץ או על ידי יועצת משפטית שהפכה לשחקן פוליטי ותוקעת כל אפשרות הסדרה.
אך לצערי כשהייתה הזדמנות לתקן את מערכת המשפט, לאזן את הכוחות, להחזיר את משרת היועמ"ש לגודלה הטבעי במדינה דמוקרטית - ההנהגה החרדית בחרה בצד הלא נכון. ראתה ברפורמה מהלך מיותר שמוטב לוותר עליו, וכרוח הדברים שהגדיר הרב גולדקנופף, "אותנו מעניין לימוד תורה. אותם מעניין תיקון המשפט. יתנו לנו את שלנו, ניתן להם את שלהם"..
זו הייתה הסתכלות קצרת טווח, וחוסר הבנה משווע של התמונה הגדולה.
לו הרפורמה הייתה עוברת - אותה רפורמה ש"נכפתה" על החרדים - היום לא היינו רואים את העימות הזה. היועמ"שית לא הייתה משמשת כשחקנית פוליטית שמונעת כל פתרון מעשי. חוק גיוס מאוזן - חוק שמכבד את עולם התורה ומגייס את מי שצריך להתגייס - היה עובר בכנסת בלי התנגדות משפטית אינטרסנטית.
אבל הם לא הבינו את גודל השעה, והנה היועמ"שית דיקטטורית כמו תמיד, ובג"ץ פוסק פסיקות שלא מאפשרות להביא את הסאגה לסיומה.
הם חששו שהרפורמה תפגע בהם - ובאירוניה קרואזונית, הריגת הרפורמה היא שפגעה בהם.
אני אוהב את אחיי החרדים. אני מעריך את עולם התורה. אני מאמין בכל ליבי שישראל צריכה גם לוחמים חזקים וגם תלמידי חכמים גדולים.
לכן אני מקווה שהמצב יתוקן. שהיועמ"שית תחזור להיות יועצת משפטית, לא שחקן פוליטי. שיחוקק חוק הגיון שיפתור את הסאגה הזו אחת ולתמיד: חוק שיגייס את מי שממילא לא לומד תורה, שיחזק את הצבא, ושבמקביל ידע להעריך ולשמר את הערך האדיר של לימוד התורה.
אבל כדי שנגיע לשם, נדרשת גם מההנהגה החרדית מידה של חשבון נפש. הכרה שהם עשו בחירה אסטרטגית שגויה. ונכונות לתקן.
בתקווה שנזכה לראות ימים טובים יותר ולהביא את הסאגה הזו על סיומה במהרה, לטובת כלל ישראל.