מרגע לידתם, אנחנו ממהרים לסמן את הילדים והילדות שלנו. החברה כולה, החל מחנויות הבגדים ועד מדפי הצעצועים, מציעה לנו הפרדה ברורה: ורוד, נצנצים ובובות בצד אחד; כחול, מכוניות וכלי עבודה בצד השני. המסר הזה, בין אם הוא גלוי או סמוי, מחלחל עמוק ומלמד את הילדים שיש הבדל מהותי בין המינים, ושההבדל הזה מגדיר מה "מתאים" להם לעשות, ללבוש, ובעיקר איך לשחק.
ההפרדה הזו, של ורוד לבנות וכחול לבנים, לא תמיד הייתה שם. מחקרים היסטוריים (כמו זה של ההיסטוריונית ג'ו ב. פאולטי בספרה "ורוד וכחול") מראים כי החלוקה הזו היא המצאה חדשה יחסית, שהתקבעה רק באמצע המאה ה-20. לפני כן, צבעים לא היו משויכים באופן כה מובהק למגדר, ולעיתים ורוד אף נחשב לצבע "חזק" שהתאים יותר לבנים. הידיעה הזו רק מחדדת את העובדה שמדובר בבחירה חברתית ותרבותית, לא ביולוגית.
משחק הוא לא רק משחק
אבל למה זה בעצם משנה? העניין הוא שצעצועים מהווים כלי מרכזי בהתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של ילדים. כשאנחנו מציעים באופן כמעט בלעדי צעצועים "לבנות" שסובבים סביב טיפוח, בובות, כלי בית ומשחקי תפקידים ביתיים, אנחנו מעודדים אותן לפתח כישורים חברתיים וקרבה בינאישית. במקביל, צעצועים "לבנים" הכוללים לרוב כלי עבודה, ציוד ספורט, כלי רכב ומשחקי בנייה מורכבים מעודדים יותר עצמאות, פתרון בעיות ומשחקי אקשן.
בפועל, אנחנו מציעים לכל מגדר סט מיומנויות שונה ומשדרים מסרים ברורים לגבי תפקידם העתידי בחברה. ילדים וילדות לומדים מהר מאוד מה מצופה מהם, וזוכים לתגמול חברתי כשהם בוחרים בצעצוע "הנכון". התוצאה היא הסללה לשני מסלולים שונים, שמגבילה את עולמם של הילדים משני המינים, וכך גם את המיומנויות שלהם.
המטבח שייך לכולם: הפתרון הניטרלי
בשנים האחרונות, אנו עדים למגמה מבורכת של עיצוב ניטרלי בעולם הצעצועים, והיא בולטת במיוחד בקטגוריה אהובה: מטבחי עץ. מטבחי משחק הם פופולריים להפליא, ומאפשרים משחקי דמיון עשירים. עם זאת, במשך שנים רבות הם עוצבו כמעט בלעדית בצבעי פסטל ורודים, מה ששידר מסר ברור למי הם "מיועדים".
כיום, קל מתמיד למצוא מטבחי עץ מרהיבים בצבעים ניטרליים לבן, אפור, שחור, ירוק מנטה או עץ טבעי. העיצוב המודרני הזה עושה שני דברים נפלאים: ראשית, הוא משתלב נהדר בעיצוב הבית. שנית, והחשוב מכל, הוא מזמין את כל הילדים לשחק. בן שאולי יהסס לשחק במטבח "נסיכותי", ירגיש בנוח לשחק ב"מטבח שף" מעוצב ונקי. פתאום, המשחק הוא לא "לשחק באמא", אלא "להיות שף" מקצוע ששייך לכל המגדרים, או "לשחק אבא" שגם הוא, מבשל בבית.
מהסיר ועד המיקסר: האביזרים שמשלימים את התמונה
ומה לגבי האביזרים? גם כאן, אין שום סיבה שסיר, טוסטר, מיקסר או קומקום מעץ יהיו ורודים. הרי בנים הם גם שפים מצליחים ובשלנים מעולים, וצבע הסיר ממש לא קשור לזה. אביזרי מטבח מעץ, כמו גם ערכות תה ומוצרי מזון למשחק, מגיעים כיום במגוון צבעים יפהפיים שפשוט כיף לשחק איתם, והם מיועדים לכולם. הצבעים שייכים לכולם.
כמובן, חשוב להדגיש: המטרה היא לא למחוק את הוורוד. מי שרוצה מטבח ורוד נסיכותי - בין אם זו בת או בן - נהדר. הנקודה המרכזית היא הרחבת הבחירה. כשיש גם אפשרויות ניטרליות, אנחנו מאפשרים לילד לבחור את המשחק לפי תחומי העניין שלו, ולא לפי תכתיב מגדרי.
ולצד השני: גם בנות אוהבות לבנות
אותו היגיון פועל בדיוק גם בכיוון ההפוך. עמדות עבודה וארגזי כלים לנגרים קטנים נחשבו באופן מסורתי ל"משחק של בנים". אך גם כאן, העיצובים החדשים בעץ מציעים מגוון צבעים שקורצים גם לבנות שאוהבות לבנות, להרכיב ולפרק.
בבואנו לבחור צעצועים מעץ לילדינו, כדאי לזכור שבנים יכולים ליהנות ולהתפתח ממשחק במטבח או בבית בובות. אם העיצוב הוורוד מרתיע אותם (או אותנו), יש כיום שפע של אלטרנטיבות נהדרות. ובנות יכולות לפתח כישורי בנייה ומוטוריקה נהדרים בעמדת עבודה. בסופו של דבר, צבע הוא לא המלצה לשימוש מגדרי. צבע הוא פשוט צבע.