בזמן שאלפי מפגינים עולים לירושלים להשתתף בעצרת מחאה נגד הגיוס בכותל המערבי נערך טקס כומתה של פלוגת לוחמי המילואים של חטיבת חשמונאים החרדית.
רגע לפני השלטים והנאומים כדאי לעצור ולשאול: על מה בעצם חוק הגיוס המוצע מדבר? על גיוס של מי שלא לומד, על הזכות של מי שלא לומד תורה לקיים מצווה גדולה.
אנחנו כבר שנתיים בתוך מלחמת קיום לא מטפורית, אלא אמיתית. מלחמה על הזהות שלנו, על האומה שלנו, על ארצנו הקדושה, על הבית שלנו, וכל זה מכח התורה שלנו.
ולכן הציבור התורני לאומי ולומדי התורה שלה ורבניה, יצא בהמוניו ובעיקר התנדב במסירות נפש עצומה, למאות ימי מילואים, השאיר משפחות ברוכות של תשעה - עשרה ילדים בבית, תוך וויתור על זוגיות, על הורות, על פרנסה, ועל לימוד תורה, מתוך מחשבה אחת - טובת כלל ישראל.
כואב לראות עצרת המונית נגד "גזירת הגיוס" כשלא התקיימה אף עצרת כזו לשלום חיילינו, לפצועינו, לנשמות שחרפו נפשן כדי שנוכל ללכת בביטחון ברחובות ירושלים. רק אתמול עלה השמיימה אב לחמישה מנריה שנלחם בעזה כדי שאנחנו נוכל להפגין כאן בחופשיות.
והחיילים? אלה שחוזרים בימי חמישי, עייפים ומדממים מבפנים הם לא יגיעו הביתה השבוע, בגלל אותה עצרת.זה פשוט כואב. ובואו נבקש רגע של אמת . המדינה הטובה שלנו מוכנה לתת לעשרות אלפי לומדי תורה מהציבור החרדי ללמוד ולא להתגייס. אות הוקרה עצומה לתורה!!! החוק מבקש לגייס את מי שלא לומד, והצבא מוכן לעשות מאמצים גדולים כדי שיהיו מסלולים חרדיים מותאמים, מה שהוא אינו עושה עבור הציבור התורני לאומי שזקוק לכך לא פחות. אבל הציבור החרדי לא נעתר לקחת חלק גם בתנאים האלו.
העצרת אינה נגד "רדיפת עולם התורה". ובנימה אישית- בעלי לומד תורה חמישים שנה. בניי,חתניי ונכדי הם לומדי תורה. אנחנו אוהבים את התורה את כל לומדי מכל המגזרים, וגם מנסים לקיים את מצוותיה.
לכן הם שמחים בזכות לקיים את המצוות החשובות: "לא תעמוד על דם רעך" "ואהבת לרעך כמוך" "הצלה מצר ואויב". ובמלחמת מצווה כולם יוצאים גם חתן מחופתו. בוודאי אברך מבית מדרש. זאת לא "גזירה", זאת זכות ענקית. זאת דרכה של תורה כללית.