כמוהל, אני רואה את גל הפאניקה הנוכחי סביב ברית המילה מנקודת מבט ייחודית.
בערך 80% מהמוהלים בארץ קיבלו את הסמכתם מרבם בלבד. אף שזה עשוי להישמע שנוי במחלוקת, כך הועברה המלאכה מאז ומתמיד. כל מי שרצה ללמוד את המלאכה היה מתלמד אצל מוהל מיומן עד שמורו היה רואה בו כשיר. עד קום המדינה לא הייתה אפשרות אחרת - והאמת היא, שאין כל פסול בשיטה זו.
הכתבה האחרונה ב־Ynet שכותרתה "ברית המילה נגמרה בקטיעה חלקית: עשרות סיבוכים וקריאה לפיקוח" רוצה לגרום לנו להאמין שמספר הסיבוכים בברית מילה מזנק בישראל, ושהפתרון היחיד הוא פיקוח הדוק יותר של הרבנות ומשרד הבריאות. אבל זה פשוט לא נכון.
כשמסתכלים על הנתונים, 25 סיבוכים בחודש נשמעים מפחידים - אך מבחינה סטטיסטית, מדובר במספר נמוך מהצפוי. בממוצע נערכים בישראל כ־6,000 בריתות מדי חודש.
שיעור הסיבוכים עומד על 0.34% בלבד - כלומר, בערך 20 מקרים צפויים מדי חודש, בין אם הברית נעשית בידי רופא או מוהל. אלה מספרים המשקפים את טווח הסיכון הרפואי הרגיל הקיים בכל ניתוח.
שורש הדרמה בכתבה מצוי בתת־הטקסט. לפי המאמר, רוב המקרים שדווחו היו מקרי דימום - הניתנים לטיפול בקלות ואינם מותירים נזק קבוע. מקרים כאלה בלתי־נמנעים, אלא אם נפסיק לבצע ברית מילה לחלוטין. הדבר נכון גם לגבי כל הליך כירורגי אחר: ללא קשר למיומנות המבצע, סיבוכים עלולים להתרחש. ובכל זאת, איש לא יטען שיש להפסיק את העיסוק ברפואה רק מפני שקיימים סיכונים.
אין ספק שעל כל מוהל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של זהירות, אך פיקוח בירוקרטי לא מבטיח זאת. הרבנות היא גוף פוליטי שאינו מתאים למשימה. היא מייצגת רק פלח קטן מהאוכלוסייה - מרחיקה את החילונים, ומתעלמים ממנה החרדים הפועלים בתוך מערכת סגורה משלהם.
בפועל, הרבנות אינה נוקטת עמדה נגד מציצה בפה, אף שהיא אחראית לחלק מהסיבוכים החמורים יותר בברית המילה. כאשר המציצה מתבצעת ללא צינור סטרילי, התינוק עלול להידבק בהרפס - מה שעלול לגרום לנזק מוחי ואף למוות. מתן סמכות לרבנות לא בהכרח יהפוך את המעשה לבטוח יותר.
יש הסבורים שברית מילה בטוחה יותר כאשר היא מתבצעת בידי רופאים, משום שהם בקיאים באנטומיה. אך טענה זו מחמיצה את העיקר. השאלה היא אם מדובר ב“מוהל־רופא” או “רופא־מוהל”. תואר רפואי אינו מקנה בהכרח מיומנות בברית מילה, כשם שהיעדרו אינו מעיד על חוסר מקצועיות. המדד האמיתי לכשירות הוא הניסיון - מספר הבריתות ותדירות ביצוען, לא האותיות המופיעות אחרי השם.
גם המחקר של אוניברסיטת ג’ונס הופקינס שצוטט בכתבה חסר הקשר. אמנם נכון שפחות ממחצית מהיילודים בארצות-הברית נימולים כיום לפני שחרורם מבית החולים, אך נתונים אלו אינם כוללים בריתות המתקיימות לאחר מכן - אצל יהודים או אחרים. ייתכן שהדבר אף מצביע על מגמה של התרחקות מהממסד הרפואי, אך אין דרך לדעת, משום שהמחקר לא דיווח על נתונים אלו.
חשוב יותר - אין לכך כל קשר למגמות בישראל. אף שיש בארץ תנועה קטנה המתנגדת לברית מילה, אין סימן שהיא מתרחבת. מעל 90% מהאוכלוסייה עדיין שומרים על המצווה - וטוב שכך, שכן זו המצווה הקדושה ביותר שלנו.
העולם הולך ונעשה עוין כלפי יהודים, וברית המילה הפכה למוקד של עוינות זו. ברחבי אירופה כבר נאסרה השחיטה הכשרה, ויש מאמצים להחיל מגבלות גם על המצווה הקדושה ביותר שלנו. הדבר האחרון שאנו זקוקים לו הוא שמולדתנו תצטרף למקהלה הזו. סיבוכים ופיקוח אולי יוצרים כותרות, אך מחויבותנו למצווה זו חייבת לגבור על סערה מלאכותית.
הכותב הוא רב, מסדר חופות ומוהל המבצע בריתות וגיורים בישראל וברחבי העולם. הוא מתגורר באפרת, ישראל, ומייסד ארגון “מגן הברית” - הפועל לשמירה על מצוות הברית מילה ועל הילדים העוברים אותה.