אחד התהליכים המרתקים שאני משתדל לעקוב אחריהם במהלך השנתיים האחרונות הוא ההתעוררות וההתפכחות ברחבי העולם בעקבות המלחמה שלנו כאן. אני רואה בכך עדות לכך שמה שקורה כאן איננו עניין מקומי, אלא אירוע אוניברסלי שהשפעותיו והשלכותיו הן אוניברסליות.
את דאגלס מארי הנפלא כבר הזכרנו פה לא פעם. לפני כשבוע אירח ד"ר גדי טאוב את פעיל הימין האנגלי סטיבן כריסטופר יאקסלי לנון, הידוע בכינויו "טומי רובינסון", מייסד ליגת ההגנה האנגלית ששימש גם דובר שלה.
לפני כחודש הצליח רובינסון לארגן את אחת ההפגנות הגדולות שידע האי הבריטי מאז ומעולם, שעליה נכתב בתקשורת: "לפחות 110 אלף איש השתתפו במחאת ענק בלונדון בקריאה נגד הגירה ואיסלמיזציה. משטרת העיר נערכה בהתאם להפגנות יריבות עם פריסת יותר מ־1,600 שוטרים, בהם כ־500 שהובאו מכוחות מחוץ לבירה".
בכך מצליח רובינסון לבטא הלך רוח עממי־לאומי באנגליה, שכמעט איננו מתבטא בהנהגה האולטרה־שמאלנית־ליברלית שלה בראשות קיר סטארמר. מובן שרובינסון מוצג בכל מקום כפעיל "ימין קיצוני". תואר שהולך ונעשה אות כבוד בעידן הפרוגרסיבי של ימינו...
להלן כמה מרגעי השיא של הריאיון, שאף מובאים בפתיחת הפרק כקדימון. וכרגיל, מומלץ להאזין לריאיון המלא שמכיל עוד שלל ניתוחי עומק על כשלי המערב בהבנת הדת המוסלמית והמאבק בג'יהאד העולמי.
תפסיקו להתנצל
לשאלתו של טאוב מאיפה מגיעה העמדה הפרו־ישראלית המובהקת הנלהבת של רובינסון הוא השיב:
"אני מבין מי מקיף אתכם. אני מבין את האידיאולוגיה שנמצאת ממש מעבר לגדר בעזה. אני מבין את זה. אני מבין את חמאס. ולמה אני יודע איך הם חושבים? כי אני מגיע מעיירה, 30 מייל צפונית ללונדון, בשם לוטון טאון, (גדודי) אל־מוג'אהדין שהוא כיום ארגון טרור מוכר, ובכן, המשרד הראשי של הארגון הזה נמצא בעיר הולדתי, לוטון, זה היה בעיר הולדתי. חלק מהטרוריסטים שיושבים בכלא למדו איתי בבית ספר".
בדבריו הוא מסביר את החינוך שקיבל, שאפשר ומאפשר לו את היכולת לעמוד על הערכים שבהם הוא מאמין, למרות הלחצים העצומים שבהם הוא נתון:
"אני לא טוען שאני מלאך אבל אני טוען שחייתי חיים אמיתיים באחת העיירות הכי קשוחות והכי קשות בבריטניה, אבל הרקע שלי, כדי שאנשים יבינו, אם לא היה לי את החינוך הזה, אז בפעם הראשונה שקיבלתי אגרוף באף על כך שדיברתי על הנושאים האלה הייתי בורח, באיום המוות הראשון הייתי קורס..."
הוא ביטא את הזעזוע העמוק שלו מתגובת העולם הצבועה והאנטישמית לטבח הנורא שבו נפתחה המלחמה: "לקח 50 שנה עד שאנשים התחילו להכחיש את השואה. לקח להם כמה ימים עד שהתחילו להכחיש את השבעה באוקטובר. זה לקח כמה ימים".
העמדה הציונית שלו כלפי הזכות שלנו על ארץ ישראל צריכה להדהד ברמה ומומלץ שגם יהודי אנגליה יאזינו לה:
"אני ציוני. אני מאמין במולדת ליהודים. אז מה? מה הבעיה? תפסיקו להתנצל על זה. כל הקבוצות היהודיות מועצת הנציגים (היהודית) בבריטניה, הם ממשיכים להתנצל והם מסרבים לעמוד לצד ישראל. זו מולדתכם! היסטורית ותנ"כית זו הארץ שלכם! זו תמיד היתה ארצכם. מה הבעיה? על מה הוויכוח?"
כפי שהזכיר ראש הממשלה נתניהו לא פעם במהלך המלחמה, גם רובניסון רואה במדינת ישראל חוד החנית של המאבק בברבריות וברוע השטני האיסלמיסטי:
"אתם לא מבינים שאם ישראל תיפול, זו הסיבה שאני רואה בישראל גם בת ברית מרכזית כל כך, אם ישראל תיפול כולנו ניפול..."
"היינו צריכים את קיר סטארמר, היינו צריכים אותו כדי שאנשים יראו כמה זה גרוע".
למי אתם בוחרים להיות שייכים?
נדמה שהעולם כולו נתון כעת במתח עצום בין שתי נקודות מבט: נקודת המבט המפוכחת שמכירה ברוע ובסכנת הכניעה אליו, והתפיסה שאיך שלא נגדיר אותה, מבטאת עיוורון לרוע. עיוורון שמונע ממנה לזהות את התהום הפעורה תחת רגליה.
אם תרצו, בצד אחד של המפה העולמית עומדים העברים וכל מי שתומכים בהם, ומנגד עומדים העיוורים, שלא מוכנים לפקוח את עיניהם גם כשהזוועות המחרידות ביותר מתחוללות להם מתחת לאף.
השבוע, ביום שישי, ט' במרחשוון, תחול האזכרה ה־29 של רבנו, הרב יהודא ליאון אשכנזי, "מניטו", מי שמושג העבריות זכה בתורתו למקום חשוב ומרכזי, במובן הזהותי. כך הוא כתב בספרו "כי מציון", שעתיד לראות אור בקרוב בעברית: "לגבי הביטוי 'אברם העברי' (בראשית יד, יג), המדרש (בראשית רבה מח, ב) אומר את הדברים הבאים:
"וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" - רבי יהודה, ורבי נחמיה ורבנן:
- רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד.
- רבי נחמיה אומר: שהוא מבני בניו של עֵבֶר.
- ורבנן אמרי: שהוא מעבר הנהר, והוא משִּׂיח בלשון עברי.
"שלושת הפירושים הללו למילה 'עברי' מגדירים היטב את מצבו הקיומי של אברם העברי בזמן שהחליט לעזוב את הגלות באור כשדים: הוא היחיד בין צאצאי עֵבֶר שעדיין דובר את שפת הנבואה שקדמה ל'בלילת הלשונות' של מגדל בבל ("משִּׂיח בלשון עברי"), והוא מייסד את התוכנית המשיחית של ההיסטוריה הישראלית. תוכנית זו תתנגש, עד להגשמתה באחרית הימים, עם שאיפות השלטון של אימפריות העולם ("כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד").
להיות עברי, לדברי הרב אשכנזי בעקבות המדרש, פירושו להצליח לצאת מהגלות, פיזית ומנטלית, לעמוד אל מול עולם עיוור משנאה ועיוור להבנת הסכנה שניצבת לפניו.
להיות עברי פירושו לשמר את הזהות שנושאת את התקווה שהטוב, המאחד את האנושות סופו לנצח ולהכריע את קולות המלחמה, האכזריות והפירוד.
להיות עברי פירושו להשיח בלשון עברי - לבטא את הרעיונות הגדולים של אמונת ישראל, ללא כחל ושרק, ללא פחד וללא מורא וללא תרבות שקר של פוליטיקלי קורקט. להבין שזוהי בשורה חיונית לעולם כולו, המצפה לה, גם אם עיניו עודן עצומות לרווחה.
שאלה גדולה מרחפת כעת מעל הציוויליזציה האנושית: למי אתם בוחרים להיות שייכים - לעברים או לעיוורים?