סרט דוקומנטרי חדש בשם "מצפה לו", המתאר את חייהן של שתי אלמנות מלחמה מיהודה ושומרון, יוצג בבכורה חגיגית בפסטיבל קולנוע שומרון ה-6, שייפתח בשבוע הבא באריאל.
הסרט מתמקד בצוף אשחר ונעה פליישמן, ששכלו את בעליהן, חיילי המילואים נערן אשחר ז"ל וינון פליישמן ז"ל, שנהרגו כאשר טנק השריון שבו שירתו התהפך בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל'.
המצלמה של הבמאית אפרת ליבי מתעדת מקרוב את שגרת החיים שהשתנתה באחת - מצוף שנותרה אלמנה בתחילת הריון ואם לשניים, ועד נעה שנותרה לבדה עם תינוק.
הסרט, המציג את השכול, הלידה, ההורות והבדידות, בוחן גם את הדמיון והשוני בין שתי הנשים - שתיהן דתיות, שתיהן צעירות, ושתיהן נושאות את אותו הכאב, כל אחת בדרכה.
לצד רגעים של עצב כבד, הסרט חושף גם קהילת תמיכה נשית שמתהווה סביבן. באחת הסצנות יושבות במעגל ארבע אלמנות צעירות עם כיסוי ראש, שלוש מהן עם תינוק בידיהן ואחת בהריון.
הסרט מציב מראה רגישה ונדירה לאחת הפינות הפחות מדוברות של המלחמה אלמנות המלחמה. אחד האלמנטים הבולטים בסרט הוא פס-הקול, שמורכב כולו מהמוזיקה של נערן הי"ד.
יו"ר קרן קולנוע שומרון וראש מועצת שומרון יוסי דגן אמר: "הסרט הזה מטלטל. הוא לא רק מתעד את האובדן, אלא גם את הכוח לבחור בחיים מחדש. זוהי תזכורת אנושית עמוקה למהות של עם ישראל - ליכולת להמשיך, להיבנות, לאהוב גם אחרי השבר הגדול ביותר. אני גאה שקרן קולנוע שומרון הייתה שותפה ליצירה כל כך משמעותית".
פליישמן שיתפה בדברים שלמדה מהתמודדות של השכול: "התחושה שלי שצריך לא לפחד על האלמנה. גם ככה כל העולם שלה השתנה, היא לא צריכה שגם העולם יהיה כל הזמן שביר איתה. אחד הדברים שהיו לי הכי קשים זה שחברות נזהרו עליי, ואז לא שיתפו בדברים ולא שיתפו בכאבים שלהן ופחדו להגיד לי דברים, וזה מאוד קשה כי גם ככה יש תחושה ממש של בדידות, אז גם אנשים שאתה כן רוצה איתם קרבה, אתה רוצה שהם יהיו איתך באיזה כנות אמיתית. ומצד שני, כל אלמנה והאבל שלה. ואין פה נכון ולא נכון, ואין פה השוואה. אז להשתדל כמה שפחות לתת עצות ולהשוות בין אלמנות. זה שההיא מתחתנת מהר זה מדהים וזה הדבר שהכי נכון לה, וגם זו שלא, זה שלה.. וגם להבין שמי שלא חווה אלמנות לא יודע מה זה, אז כל אחת עם המסע והדרך שלה".
היא הוסיפה: "ועוד משפט שבא לי לצאת איתו זה שכל אחד בעולם הזה, ובטח אחרי המלחמה, בוחר בחיים. ולבחור בחיים זה לא בהכרח להתחתן או להוליד ילדים או לעשות את הדבר הנכון שהחברה מצפה, אלא יש הרבה מאוד רבדים של לבחור בחיים. זו שבוחרת כל יום ללכת בשמחה לעבודה שלה, וזו שמתחתנת.. כל אחד ובטח אחרי המלחמה הזאת, שכמעט אין איש שזה לא נגע בו ברובד מסוים יש לו תיק. ובעיניי זאת בחירה בחיים. יש הרבה סוגים של בחירות בחיים, זה לא רק לעשות מה שהחברה מצפה שתעשי. וכל אחד הוא גיבור במובן הזה, שכל אחד מתמודד עם איזה סל בחיים שלו".
הבמאית אפרת ליבי הסבירה כי "הסרט מספר את הסיפור המרגש והחשוב של אלמנות המלחמה, של מי שנשארו לבד אחרי שהמלחמה עברה הלאה. עיקר הפוקוס היה על החטופים ועל הקיבוצים - אבל יש פה מאות אלמנות צעירות שנשארו להתמודד לבד, עם ילדים קטנים, לפעמים גם עם היריון. מאחורי כל הודעה על נופל יש עולם שלם - אישה, ילדים, הורים ואחים. המוטיבציה ליצירה נבעה מהרצון להבין מה זה אומר להיות לבד, ועוד להיות בהריון לבד וללדת לבד. זה לא רק סיפור על אבל, אלא גם על חיים, על קהילה, על חמלה".
לליבי חשוב להעביר מסר: "המשפחות השכולות מתמודדות עם כאב, ואנחנו לא תמיד רואים אותם. כשעוזרים - חשוב לעשות את זה בלי לשים את עצמנו בפרונט, ובלי לצפות לתודה. לפעמים האדם שמולך פשוט לא מסוגל לענות, וזה בסדר".
לדבריה, זה גם מה שצוף ביקשה להעביר דרך הסרט: "כשהיא דיברה על עזרה, היא אמרה - אל תצפו למחיאות כפיים. פשוט תהיו שם, באמת, בלי אגו ובלי צורך בהכרה".
מנכ"לית קרן קולנוע שומרון אסתר אלוש אמרה כי מדובר ב"סרט אמיץ שמצליח לגעת בלב ולפתוח חלון לעולם פנימי של כאב, תקווה ואהבה. אפרת ליבי הצליחה ליצור יצירה אנושית שמחברת בין עולמות - בין שכול לחיים, בין שתיקה לקול. עבורנו בקרן זו שליחות אמיתית לתמוך ביוצרים שמביאים את הרוח והעומק של החברה הישראלית דרך עיניהן של נשים חזקות ומעוררות השראה".
הסרט נתמך בידי קרן קולנוע שומרון, הופק בשיתוף HOT8, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ומפעל הפיס, ונבחר להשתתף גם בפסטיבל דוקוטקס בספרייה הלאומית בירושלים, בפסטיבל סרטי נשים בבירה ובמסגרת "סרטי 7 באוקטובר" של HOT8.
בפסטיבל יוקרנו כ-70 סרטים, 27 מהם בהקרנות בכורה וטרום בכורה, והוא יתקיים בלמעלה מ-20 מוקדים ברחבי השומרון.