האורחים המכובדים ביותר בכנס השנתי "שומרים על הקרקע" שקיימנו השבוע, היו סיירי הקרקעות עצמם, אלה שקמים מידי בוקר למלאכת הקודש של שמירה על קרקעות המדינה ביהודה ובשומרון, בבנימין ובבקעת הירדן, מסיירים ומתעדים, מצלמים ומגישים דו"חות, מכירים כל שביל וכל גבעה, ויודעים להבחין בכל שוד-קרקעות עוד בשלבי הכנתו הראשוניים, ולסכל אותו. עם כניסתי לתפקיד הגדרתי את שיפור ושידרוג עבודתם כיעד מרכזי של משרד ההתיישבות, ועכשיו, במלאת כמעט 3 שנים של תיקצוב מתאים, פעילות אינטנסיבית, הכוונה אסטרטגית וטקטית, ותכניות עבודה מסונכרנות - ברור וגלוי לכל מי שמבין את המצב בשטח: הצעירים המסורים האלה, חרוצים, מביני-ענין וחדורי-מטרה, מצליחים להוביל את מדינת ישראל לנצחון במערכה על הקרקע, נצחון שמגיע אחרי עשרות שנים של נסיגה מתמשכת, אובדן דרך, ואובדן חבלי-ארץ.
לא עוד. לצד גיבורי החוות, שמספרן כבר עבר מזמן את המאה ועשרים, וכל אחת מהן משמרת עבור מדינת ישראל שטחי קרקע עצומים של אדמות מדינה ("בייבי-סיטרים של אדמות המדינה" אני קוראת להם) - לצידם עובדת מערכת מדינתית איכותית, שתפקידה המוצהר על פי חוק הוא שמירה על הקרקע, וראה זה פלא - כשרוצים ומשקיעים, המציאות משתנה.
"ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה, והכנעני אז בארץ" - "היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה, כשחילק נח את הארץ לבניו" - מסביר לנו רש"י, ומוסיף: "לפיכך: "ויאמר "לזרעך אתן את הארץ הזאת" - עתיד אני להחזירה לבניך, שהם מזרעו של שם". - ממש מעשי אבות סימן לבנים. גם אברהם אבינו, בשעתו, מצא את ארץ ישראל שדודה בידיים זרות, בידי הכנעני, שאף העז פנים לקרוא לארץ בשמו. ממש כאז כן עתה.
וכאברהם אבינו בשעתו, כך סיירי הקרקעות שלנו פועלים להשבת הארץ לבניה ולבעליה החוקיים, באמצעות ההליכה והסיור בה: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, כי לך אתננה". והם עושים זאת, בשמה ומטעמה של מדינת ישראל.
המערכה על הקרקעות ביהודה ושומרון מתנהלת מזה שנים בעמד צד אחד בלבד: הרשות הפלסטינית מנהלת אותה באופן מאורגן, מתוקצב בתקציבי עתק, אסטרטגי, רשמי וגלוי לעין, ורב-מימדים. מול כל אלה מדינת ישראל, לאורך כל אותן שנים, עמדה לכל היותר כשוטר-מקוף חמוש באקדח קפצונים מול דיוויזיות. מדינת ישראל פשוט נעדרה מהמערכה.
ממש כמו בשביעי באוקטובר, כשהמדינה כגוף מאורגן לא השכילה לתת מענה נכון להגנה על הארץ ועל העם, כך במערכה על הקרקע ביו"ש - המדינה לא השכילה לתת מענה רלוונטי, אסטרטגי ומועיל. כך הלכה הארץ ונכבשה מידינו, ללא יריה אחת, במלחמה דה-לוקס מבחינת אויבינו, בחידלון חסר-פשר שנראה כמו כניעה-מרצון מהצד שלנו. עשרות שנים בהן אויבינו נוטלים לעצמם חבלי ארץ ללא שום משא ומתן, הסכם, או אפילו החלטה מדינית - סתם כך, ואנחנו נסוגים נסיגה מתמשכת, מבישה ומסוכנת.
בכל אותן שנים כל שיכולתי לעשות הוא להסביר, להוכיח, לנסות לשכנע, ולזעוק שוב ושוב את גודל המחדל. שוב ושוב פעלתי לכינוס שדולת א"י בנושא, לכינוס ועדת החוץ והבטחון, להפקת דו"חות, לסיורי שטח עם חברי כנסת ושרים, אבל שום דבר משמעותי לא באמת התקדם, מלבד התודעה על עצם קיומה של המערכה הזו, ועל חומרתה.
לקראת הבחירות האחרונות ישבנו לרענן ניירות עבודה, והעזנו לתכנן איך להוביל שינוי אמתי, באיזה אמצעים וכלים נוכל להעזר, כדי להתגבר על מחדלים רבי-שנים, ועל נגיסות כל כך משמעותיות בשטח. קיווינו והתפללנו שנקבל את הכח הפוליטי שיאפשר לנו להיות בעצמנו "המדינה", כלומר לשבת בעצמנו במשרדי הממשלה הרלוונטים שבאמצעותם אפשר להוביל שינוי אמתי, וידענו שזה אחד האתגרים האסטרטגיים הכי משמעותיים שלנו. כי זה בדיוק מה שהיה חסר כל השנים: המדינה.
זכינו. זכינו לקבל מהציבור את הכח הפוליטי הנדרש. זכינו לקבל מריבונו של עולם את התנאים הנדרשים כדי להיות בעצמנו "המדינה" שכל כך היתה חסרה עד כה במערכה על הארץ. וזכיתי אני. זכיתי לקבל את תפקיד שרת ההתיישבות ולהוביל את המהלך הזה, כמובן בשיתוף פעולה עם חברי השר בצלאל סמוטריץ ו"מנהלת ההתיישבות" במשרד הבטחון. סוף סוף, מדינת ישראל נלחמת על ארץ ישראל. זה בדיוק מה שהיה חסר, וזה - בזכות הציבור שבחר בנו, ובזכות הקב"ה שהיה בעזרנו - הושג.
החידוש הגדול והמשמעות המופלאה של הקמת מדינת ישראל הוא באפשרות המחודשת שניתנה לעם ישראל, אחרי שנים רבות, לקבל יחד, כגוף מאורגן ורשמי, החלטות על עתידנו ועתיד ארצנו. ובתוך זה גם האפשרות לקיים את מצוות ישוב הארץ - "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה" - כמצווה כללית, ולא רק פרטית - מצוה של עם, מצוה מיוחדת שהתחדשה לנו בדורנו.
אל מול אירועי-עבר איומים, בהם המדינה, כנציגת עם ישראל, בחרה לוותר על חבלי ארץ, ואף לעקור מהם את הישובים, אנו זוכים בשנים אלה לקיים את מצוות ישוב הארץ בשם כל ישראל: להקים עשרות ישובים, לחזק ולהרחיב את הקיימים, והנפלא מכל: להשיב לידינו חבלי ארץ עצומים שכבר חשבנו שאבדו לנו, והנה אנו נוחלים אותם מחדש.
"עתיד אני להחזירה לבניך" - אומר הקב"ה לאברהם אבינו. הנה אנו זוכים להיות אלה שדרכם ובאמצעותם מתקיימת הבטחת הקב"ה, להחזיר את ארץ ישראל לבניה. אשרינו שזכינו.