30 שנה ימלאו ביום שני הקרוב לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. בהיסטוריה אין מקום בדרך כלל לשאלות 'אילו'. אין טעם בוודאי לעסוק בשאלה 'אילו רבין היה חי בשמחת תורה תשפ"ד, מה הוא היה אומר?', כי רבין מן הסתם לא היה חי בשמחת תורה תשפ"ד, בגיל 101 פלוס, גם אם לא היה נרצח.
ישנן כמה קלישאות סביב רצח רבין, שגם אחרי 30 שנה ישנם מי המתעקשים לשמור עליהן בשיח הציבורי, למרות שהן מופרכות לחלוטין. למשל? "אם רבין לא היה נרצח, כבר היינו מזמן אחרי הסכם שלום עם הפלשתינים. ביבי מטרפד את מורשת רבין 'שתי מדינות לשני עמים'".
אז העובדות: אם רבין לא היה נרצח, התהליך המדיני היה נתקע בדיוק באותה צורה, כי רבין התנגד בכל כוחו להקמת מדינה פלשתינית, שלל נסיגה לקווי 67' ולא היה מוכן לשמוע על נסיגה ממזרח ירושלים. בנאומו המדיני האחרון בכנסת ב-5 באוקטובר 1995, במהלך הדיון על אישור הסכם אוסלו ב', חודש פחות יום לפני שנרצח, אמר רבין: "את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל, שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל כמי שהייתה תחת המנדט הבריטי. ולצידה, ישות פלשתינית שהיא פחות ממדינה, ואשר תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי הרביעי ביוני 67'.
"ואלה הם עיקרי השינויים, כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע. בראש ובראשונה - ירושלים המאוחדת שתכלול גם את מעלה-אדומים וגבעת-זאב, כבירת ישראל בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון וישובים אחרים שרובם נמצאים באזור, מזרחית למה שהיה פעם הקו הירוק לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי ישובים והלוואי והיו כמותם כמו גוש-קטיף (!!! - ח.ה.), גם ביהודה ושומרון..."
סיכום: ישות פלשתינית שהיא פחות ממדינה, לא חזרה לקווי יוני 67', ירושלים המאוחדת שכוללת את מעלה אדומים וגבעת זאב, גבול בבקעת הירדן בפירוש המורחב של המושג הזה, והקמת גושי יישובים ביו"ש - זו מורשת רבין האמיתית! אין ספק שרבין עצמו, בניגוד לאריק שרון, מעולם לא היה עוקר את גוש קטיף. אני משוכנע שאם רבין היה חי לפני 20 שנה, כששרון ראש הממשלה, הוא היה מצטרף ואולי אפילו עומד בראש המחנה המתנגד לעקירת גוש קטיף. בכוח אישיותו, אולי אפילו היה מצליח למנוע זאת.
מהקלישאה הראשונה נובעת גם השניה: "רצח רבין הרס את החלום של השמאל". רצח רבין היה אחד הדברים הטובים שקרו לשמאל הישראלי בשלושת העשורים האחרונים. רצח רבין היה אחת הטרגדיות הקשות שאירעו לימין הפוליטי. אם רבין לא היה נרצח, הוא היה מובס בבחירות 96' בגדול מול נתניהו, לא על חודו של חצי אחוז (מי שלא מאמין, שיראה את הפערים בסקרים אחרי הסכם אוסלו ב'), ונתניהו היה מתמנה לראשות הממשלה בלי הנטל המעיק של קבלת הסכם אוסלו. במצב הזה, אחרי ניצחון חד-משמעי, ללא שום התחייבות להמשך תהליך הנסיגות של אוסלו, לא היה נתניהו נאלץ לבצע את הנסיגה מחברון, ולא את הנסיגות המופקרות של הסכם וויי.
למרבה הצער, גם אחרי רצח רבין, תהליך אוסלו המשיך לחיות ולבעוט. אחרי רבין כיהן שמעון פרס שביצע את כל נסיגות אוסלו ב', ואחריו נתניהו שהביא את הסכם חברון והסכם וויי, ואחריו אהוד ברק שהביא את הסכם שארם והלך לקמפ-דיוויד עם הצעות מרחיקות לכת לפלשתינים.
הקואליציה הימנית של נתניהו, אלמלא הרצח, יכולה היתה לשלוח בקלות את הסכם אוסלו לפח האשפה של ההיסטוריה, להשאיר לפלשתינים רשות פלשתינית אזרחית המטפלת אך ורק בנושאים האזרחיים שלהם, במודל הסכם קמפ-דיוויד של בגין, כאשר האחריות הביטחונית נמצאת בכל יהודה ושומרון בידי ישראל - בדיוק המצב המתקיים כיום בכל יהודה ושומרון מאז מבצע 'חומת מגן', שבוצע רק אחרי מאות נרצחים בפיגועי טרור במלחמת אוסלו הקרויה 'האינתפיאדה השניה'. ורק בזכות המצב הזה, נזכיר, לא ראינו בשמחת תורה תשפ"ד מחבלי חמאס דוהרים על אופנועים ובטנדרים ברחובות כפר-סבא, מודיעין וניר אליהו, כמו שראינו בחוצות כפר-עזה, שדרות וניר עוז.
אלמלא רצח רבין, הימין לא היה חש כחיה נרדפת מעוקרת, שצריכה כל היום להצטדק ולהתנצל, גם כשהוכח שהימין האידיאולוגי צדק בכל התחזיות שלו מאז הסכם אוסלו, והשמאל האידיאולוגי טעה טעויות קשות, שהסתיימו באלפי ישראלים הרוגים (לא כולל טבח שמחת תורה). אלמלא רצח רבין, הימין היה מצליח להיאבק ביתר יעילות בעקירת גוש-קטיף, ואולי אפילו מונע את המהלך שהסתיים בטבח שמחת תורה עם 1,200 נרצחים ו-250 חטופים, שתמורת שיחרורם שילחנו לחופשי מאות מחבלים. (בלי להתעלם, כמובן, מהאחריות הברורה של ההנהגה הנוכחית לטבח ולמלחמה ולחטיפות). רצח רבין גרם לימין נזק בל ישוער לדורות.
ועוד קלישאה פופולרית בשמאל: "בתקופה של רבין היתה תקוה. רבין נתן תקוה. היום יש יאוש". אמירה חסרת שחר. הסכמי אוסלו, גולת הכותרת המדינית של ממשלת רבין השניה, לא נתנו תקוה. הם זרעו אשליה. אסור לבלבל בין תקווה לאשליה.
רבין על יו"ש
ונניח שרבין ז"ל היה בכל זאת זוכה בבחירות 96' ומכהן קדנציה נוספת, עד שנת 2000 - האם היה מגיע להסכם קבע עם הפלשתינים? אעיד עדות אישית: בצהרי יום שישי ג' תמוז תשנ"ד, 1 ביולי 1994, שעות ספורות לפני שראש אש"ף יאסר ערפאת הגיע לראשונה לשטח ארץ-ישראל, לרצועת עזה, נפגש ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו תא עורכי החדשות, לשיחת רקע. בידי מצוי רישום מאותה שחיה.
בפגישה חשף רבין ז"ל את עקרונותיו הטריטוריאליים לגבי המשך המו"מ לשלום בכל הגזרות, ואת סדר העדיפויות שלו: "ירושלים מאוחדת היא מעל לכל", אמר רבין. "אחריה אשמור על חלקים ביו"ש מיעוטי אוכלוסיה ערבית ובעלי חשיבות ביטחונית, כמו גוש-עציון אלפי-מנשה ואלקנה. שלישית בתור היא רמת-הגולן, ואחרונה, אם בכלל, זו עזה". רבין גם דיבר על כך שמודל ההסכם של עזה ויריחו, לא מתאים לכלל יהודה ושומרון, גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה דמוגרפית.
אלו היו העקרונות של רבין, עליהם לא התכוון לוותר. היום היו מתייגים אותו עם הדעות הללו כ'ימין סהרורי'. ברור שעם העקרונות הללו לא היה שום סיכוי להשיג הסדר קבע עם הפלשתינים, אבל רבין לא היה מוטרד מכך. בשיחות פרטיות אמר רבין שלהערכתו לא יושג הסדר קבע. הוא שמח שהוביל להסדרי הביניים, והתכוון לעצור בהם.
גם לרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון יש דעה ברורה על 'אילו רבין לא היה נרצח'. בספרו 'דרך ארוכה קצרה' כותב יעלון (עמ' 89): "עד עצם היום הזה אני משוכנע שאילו רבין לא היה נרצח, דברים היו מתנהלים אחרת בצד הישראלי. רבין שבע מערפאת מרורים, ולא נתן בו אמון. כאשר ערפאת היה משקר לנו, רבין היה אומר - ערפאת משקר. הוא לא טאטא מתחת לשטיח כמו אחרים. הוא פשוט עשה הערכת מצב פוליטית - פנימית ובינלאומית - שגרמה לו לבחור עיתוי מאוחר יותר לרגע העימות. ההבנה שלי היתה שאילו רבין היה בחיים, הוא היה מגיע לעימות עם ערפאת בראשית 1996. אבל פרס הוא אדם אחר, והוא נהג באופן אחר. הוא לא התעניין בפרטים. הוא לא רצה שיבלבלו אותו עם העובדות. הוא פעל על פי החזון שלו, ולא נתן למציאות לשבש לו את החזון...".
(הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')