לאן הולכים כשהולכים לעצמך?
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ..." (בראשית י"ב, א) - כך נפתחת פרשת לך לך, במילים שמסמנות לא רק מסע גיאוגרפי, אלא מסע פנימי ורוחני. חז"ל במדרש תנחומא מדגישים שהניסיון הזה - "לך לך" - הוא הראשון בעשרה ניסיונות שבהם התנסה אברהם אבינו, אך הוא גם האחרון: "כשם שנאמר 'לך לך' בניסיון הראשון, כך נאמר 'לך לך' בניסיון האחרון" - עקדת יצחק.
המשותף לשניהם הוא הדרישה מהאדם לזוז ולצאת מהמוכר, מהטבעי, מהבטוח ומהנוח - וללכת. לאן? "אל הארץ אשר אראך". לא יעד ברור, לא מטרה מוגדרת, לא תדע מראש לאן הניסיונות הללו מובילים אותך, השאלה היא אם בכל זאת אתה מוכן ללכת?
ההליכה של אברהם היתה 'לך' - לעצמך", כלומר, לא רק הליכה גשמית ממקום למקום, אלא תהליך של זיכוך והתעלות. הוא נדרש לעזוב לא רק את מקומו הפיזי, אלא גם את תפיסותיו, רגשותיו והרגלי מחשבתו - את 'ארצך', 'מולדתך' ו'בית אביך'. בכך הוא התקדם לעבר מימוש השליחות האלוקית שבו - להפוך לאיש שהולך ומגלה את הפנימי והאלוקי שבו.
ניסיונות החיים - למה?
אבל למה בכלל מנסה ה' את הצדיקים? הרי הוא יודע הכל? עונה הר"ן בדרוש השישי: "אין ספק שלא ינסה ה' יתברך לדעת אם יעמוד המנוסה... כי ה' צופה ומביט כל העניינים העתידים..." אלא שהניסיון הוא בשביל המנוסה, לא בשביל הבוחן. אלא בשביל שנגלה בעצמנו מי אנחנו.
הרמב"ן (בראשית כ"ב, א) מוסיף: "עניין הניסיון להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל... כי מתחילה הייתה יראתו בכוח... ועתה נודעה במעשה".
מכאן עומק נוסף במילה "ניסיון": בלשון הקודש, "נֵס" הוא גם לשון דגל - משהו שמתרומם ומתנוסס מעל. כשהאדם עומד בניסיון - הוא עצמו מתנשא, מתעלה, עומד במקום גבוה יותר. הניסיון לא בא להפיל אותו - אלא להרים אותו. הניסיון מרומם את האדם כלפי מעלה, ומגלה לו עוצמות שלא ידע שטמונות בו. הוא מתרומם לא רק בעיני סביבתו אלא אף בעיני עצמו.
וברוח זו אומר המדרש: "ה' צדיק יבחן - היוצר אינו בודק קנקנים רעועים... מה הוא בודק? קנקנים יפים... שאפילו מקיש כמה פעמים אינם נשברים... " (בראשית רבה לד). אין הקב"ה מנסה את האדם אם אין הוא יכול לעמוד בניסיון. אם שלח לך ניסיון, סימן שבורא עולם מאמין שאתה יכול לעמוד בו ואף לצאת ממנו גדול ומחוזק יותר. עצם העובדה שנבחרת לניסיון היא עדות של שמיים על כוחותיך הפנימיים.
אברהם - מאמין גם כאשר הובטח לו אחרת
אברהם מלמד אותנו מהי אמונה בעת ניסיון. לא רק בכך שעמד בניסיונות, אלא בכך שלפני כל ניסיון - הייתה הבטחה. אנו לעומתו מתבקשים לעמוד בניסיון מבלי שניתנה לנו לפני כן הבטחה כלשהיא. אצל אברהם הקב"ה מבטיח לו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."
בהמשך הדרך, כשהוא כבר צועד בעקבות הציווי האלוקי, מגיע הרעב בארץ כנען: "ויהי רעב בארץ... וירד אברם מצרימה" (בראשית י"ב). לא סתם רעב - אלא דווקא באותה ארץ שהובטחה לו על ידי ה'. ויש המפרשים שזו פעם ראשונה שהיה רעב בארץ כנען. ורק בארץ כנען. והמדרש (בראשית רבה מ) מעיר: "לנסותו אם יהרהר אחר דברי ה'" - האם ימשיך להאמין גם כשהמציאות סותרת את ההבטחה?
זוהי נקודה עמוקה בדרכו של אברהם: הוא לא רק מתמודד עם ניסיונות, אלא עם הבטחות שנראות כאילו מתפוגגות. הוא קיבל הבטחה לארץ - ויש בה רעב. הובטח לו שיגדל שמו - ואשתו נלקחת על ידי פרעה. הובטח לו שירבה זרעו - ואשתו עקרה. ואז מגיעה מלחמת המלכים וחטיפת אחיינו, הרחקת הגר וישמעאל, הברית והמילה, ולבסוף - העקדה. ובכל זאת - אברהם אינו מתלונן, אינו מערער, אינו טוען כלפי מעלה. הוא מאמין. הוא סומך על ה'. הוא ממשיך ללכת. בזה הוא הופך לאב האמונה - לא בכך שזכה להצלחות, אלא בכך שלא התייאש מהאכזבות.
מה בין אז לעכשיו?
אברהם אבינו לא היה גיבור-על. הוא היה איש שנקרא - ונענה. הוא לא ידע את התוצאה מראש, אבל עשה את הצעד. כך גם כל אחד מאיתנו - מתמודד עם ניסיונות, עם תקופות שבהן נדמה שהקב"ה נסתר, עם תקופות שבהן חשוך לו בחיים. לעיתים אנחנו באים בטרוניה לבורא עולם, לעיתים אפילו כשאנו נתקעים בפקק בדרך... אברהם מלמד אותנו: יש ערך ללכת גם כשלא מבינים. יש עומק במסירות גם כשאין תשובה. אברהם הפך לאב המון גויים - לא רק של ישראל, אלא גם של נוצרים ומוסלמים, למעלה ממחצית האנושות, שרואים בו את אביהם. אותה 'נאמנות עיוורת' הפכה אותו לדגל אנושי - נס אמונה לדורות.
הניסיונות שעמד בהם אברהם - הם אב טיפוס לניסיונות שלנו. הם מלמדים אותנו שאפשר לצאת מהאש לא רק שלם - אלא מהלך, בתנועה קדימה. כל אדם ואדם נבחן באמונתו בעיקר כשהמציאות סותרת את חלומותיו, כשהדרך מתכסה ערפל. פעמים רבות אנו חשים מבולבלים, אולי אפילו באים בטרוניה כלפי מעלה. אברהם בא ומזכיר לנו - אפשר ללכת גם בלי להבין. אפשר להאמין גם בלי לראות. ובזכות אותו הילוך, אדם נעשה גדול. אברהם הטביע בנו חותם זה.