עבודת הקמה של גינה פורחת או כרם משגשג, כוללת שני שלבים הנראים שונים בתכלית. הראשון נראה גם חסר כל קשר לכרם המניב.
שדה טרשים, אדמה בתולית, מעולם לא עבר בה איש ומחרשה. הכשרת הקרקע, סיקול האבנים, ניקוש העשבים, גידור, תקיעת בזנטים בחוזקה לעומק הקרקע ופעמים תוך חציבה בסלע העיקש. מתיחת חוטים בגבהים שונים וגם פריסת מערכת השקיה.
בסיומה של עבודה זו, אין כרם ואין גפנים, בטח לא פירות, זמורות וצבע ירוק בוהק ומזהיר. חסרה מתיקות הפירות ויחד עם השמחה על ההקמה, נמצאת גם תחושת חוסר הוודאות לקראת ההמשך.
כאן מגיע, ועדיין בחלק הראשון, שלב יותר מעודד, קשור יותר למטרה לשמה התכנסנו. מגיעים שתילים רכים, חשופי שורש, קטנים ושבריריים, ניטעים בזה אחר זה בקרקע, מכוסים במעטפת שמירה אישית מלבד הגידור הכללי, על השלט אפשר כבר לכתוב "כרם" אבל לעין המתבונן העירוני, אין כאן כמעט כלום.
יעברו עוד שנה או שנתיים, יתפתחו זמורות, יגיעו לחוטים ויתפצלו למבנה גפן בריאה, ימשיך המקים לשמור ולאבטח את השתילים הרכים, יעברו שנות הערלה והנה עומד לו כרם צעיר ויפה, לא מניב ולא רווחי, עומד לתפארה.
כאן מתחיל השלב השני, באנו להקים כרם והנה מגיע כורם מקצועי, משקה נכון, מזבל ומדשן, זומר ומעצב, עסוק בגפנים עצמם, בכרם אותו כולם רואים, מביא את הגפן לשיא תפוקתה, לענבים משובחים במידה בטעם ובצבע המושלם. עבודתו חייבת להמשך בכל שנה ושנה, בהתמדה במסירות, בתשומת לב, כדי שבכל שנה יפיק הכרם כבשנה שעברה וישתפר עוד מעונה לעונה.
שפע התפעלות, שבחים ותפארה, יקבל הכורם המוכשר והמקצועי. בזכותו היבול המבורך הופיע.
איש מקצוע יודע היטב, כי ללא כל שנות ההקדמה, מהשלב הראשון, לא היה כל סיכוי להגיע ולו למחצית ממה שנמצא עתה.
ללא ניקוש ועישוב, הגפן תאבד במלחמת הקיום, ללא בזנטים וחוטים אין הדליה ואין שפע פרי, ללא גידור, יכלו בעלי החיים את כל אשר יצליח בכל זאת לצמוח, זאת ועוד, גפן שלא קיבלה פינוק בראשית חייה בקרקע, במים ודשן, תישאר חסרת ענין להצמיח בעתיד יבול מבורך.
השלב הראשון, הוא שלב שתועלתו סמויה ולא ניכרת, לעומת השלב השני, בו בכל שלב ניתן לראות תוצאות ישירות. מי שעסוק בהקמת כרמים ועובר מהקמה להקמה, יכול לצבור תסכול וחוסר ענין. הוא לא רואה את הברכה בעמלו, את הפירות המתוקים של מעשיו, אף שיתכן ועשה בפועל עבודה קשה יותר משל הבאים אחריו.
כדאי לו שיטייל מידי פעם בכרמים אותם הקים, לראותם בפריחתם ושגשוגם, ולומר בינו לבין עצמו, חצי מזה שייך למעשי הסזיפיים, שנראו לעוברים והשבים, חסרי כל קשר לשלט שבכניסה. פעולות שתועלתן סמויה מן העין למתבונן הפשוט, ומוערכת מאוד אצל מי שהתחום והמקצוע הזה הם תחום ענינו.
כי האדם עץ השדה
הדואג לימים, זורע חיטים, אולי גם מקים גינות נוי יפות, הדואג לשנים נוטע כרמים והדואג לדורות, בדיוק על אותה הדרך ועם אותם שני תהליכים, מחנך נפשות.
ילד צעיר שמתחיל לרכוש את הקריאה. מתחיל דרך משמעותית ברכישת האותיות, בלימוד צורות הניקוד, מתחיל לחבר ביניהן ומנסה לקרוא מילה ועוד אחת. דנה קמה. חנה באה. והקפדה על אחיזה נכונה ועל גבולות השורה, ולא ללחוץ מידי, והתאמה בגודל וברווח בין האותיות, ועוד שורה של האות ועוד אחת עד שזה כבר קריא. אח"כ יבוא השלב למענו טרחו הראשונים, למען ירוץ הקורא בו בשלב השני. ואז יגמע ספר אחר ספר, יכתוב עבודות ומאמרים ואולי אפילו דוקטורט.
שני השלבים הללו, מתרחשים כל הזמן, כל פעם בתחומים שונים זה מזה ובזמנים שונים זה מזה. כשהילד כבר בשלב השני בתחום הקריאה, הוא עדיין בשלב הראשון של הבנת חוקי המתמטיקה. שם עדיין עסוקים בשלבים הראשוניים, לסקל את אבני הנגף ולסייע לרכוש את אבני הבניין. וכך הולכים הדברים ומתקדמים ומשתכללים לאורך ימים ושנים. אימונים ותזונה וכללי משמעת בעבודה סזיפית, כאילו לא קשורה, יביאו בעתיד גיבור חיל, מתמיד ומסור למשימותיו ופקודות הכורם המצמיח ממנו את זמיר העריצים כדי להביא לזימרת הארץ ובניה היושבים בה תחת גפנם ותאנתם.
גיל ההתבגרות של בנינו אהובנו, בני הנוער, מביא איתו קו פרשת מים משמעותית, ביחס שבין שני השלבים המדוברים.
מזלנו הגדול, אנשי החינוך, שאלינו מגיעים מגוון של תלמידים במגוון שלבי הבשלה. ישנם כאלו שמנערותם כפרי בשל, מביאים איתם אהדה והקשבה, למידה ועשיה ברוכה. ישנם שתוך כדי שנותם במוסדות החינוך של השלב הראשון, מתפתחים ומביאים איתם הרבה נחת. גם איתם צריך לעשות הרבה דרך, לפתח ולשכלל כמובן, אך יחד עם המאמץ ישנו סיפוק גדול וברכה רבה. אחרים, באופן טבעי, יהיו דומים לתאור הקמת הכרם. בכיתות בהם האוירה הכללית היא כזו, האתגר החינוכי נעשה מיוחד.
כשנער מתבגר, דומה כאדמת טרשים משובחת ובעלת איכויות אדירות, שדורשת פעולות ארוכות ועיקביות של עיבוד ראשוני כדי שבעתיד תאיר ותצמיח פירות. סיקול אבני נגף, מלחמות ומאבקים, חוסר הסכמות וויכוחים, מרדנות וחוסר נכונות, מלאכת ניקוש, גידור והשבחה. מלאכת החינוך תדמה להקמה ראשונית של כרם במקום מאתגר. יחד עם זאת, יודעי דבר אומרים שגפן שהתמודדה עם סלע והבקיעה אותו בחדירת שורשים לעומק, תהיה גפן משובחת מגפנים אחרות שגדלו בצורה נוחה יותר. וכמו הפרפר בתוך הגולם, גם המתבגר, הולך ונבנה מכל התהליך הזה, צומח מעמיק יסודות ויוצר תשתית. הרבה הרבה מזה סמוי מן העין. מתסכל, לא מתגמל, מתיש ושואב כוחות. כוחות מהמתבגר וכוחות ממי שאיתו עובד ומעבד.
צידו השני של קו פרשת המים הזה, יהיה איתו - המתבגר, שהתבגר, ואז בבת אחת מזנק ופורח, מניב ושועט קדימה, בליווי צמוד ונכון, מעצב ומכוון, יגיע המתבגר הזה לסכך, יעיף אותו והשמים הם הגבול.
עץ החרוב
בעבודה החקלאית של יצירת השדה והזריעה או בהקמת גינת הנוי, העבודה קלה באופן יחסי והתכלית היא לשנה הקרובה או לפריחת פרחים חולפים. לעומת זאת בעבודת הכרם, לגודל המאמץ והקושי, בשלב הראשון, יש תוצר משמעותי רב מאוד בחלקו השני של התהליך. הפעם יזכה הכורם לעצים בני עשרות בשנים, מניבים ומשמעותיים.
פעמים כשרוצים להביא ברכה בסדר גודל מיוחד, לא מספיקות שנים בודדות של תהליך. כדי לזכות לפירות מתוקים ומיוחדים, נדרשת עוד עבודה מאתגרת ומיוחדת עם עצים מיוחדים. אולי זו משמעות דברי חז"ל על היבול מעץ החרוב, שנדרש לתהליך של עשרות שנים ושאת פירותיו יקטפו רק בני הדור הבא בעז"ה.
אחיי, צוותי החינוך בישיבות התיכוניות והאולפנות
גיל ההתבגרות בימנו, כידוע, מתחיל ביסודי ונמשך לשנות העשרים ועל כן את התהליך המדובר, עושים הגננות ומורי היסודי ובזכות עבודתם המסורה, מגיעים אלינו בני נוער שעשו איתם כברת דרך משמעותית בבית ובמוסדות החינוך.
יחד עם זאת, עיקר שנות הבגרות, הקושי והמורכבות, האתגר ושאיבת הכוחות מהגוף והנפש, נעשית עם הנערים המתבגרים אצלכם. אתם השלב הראשון, ההכרחי, המשמעותי, המייסד יסודות ובונה את ווי העמודים, אורג חוטים וקושר קשרים, מלמד גבולות ותוקע יסודות, פעמים גם בין קוצים ומעקשים. אח"כ גם נוטע נטיעות רכות, צמאות למים חיים, לטל מרווה, בעיניים נוצצות של ראשית צמיחת גאולתו ממשברי ההתבגרות אל עבר הפריחה והשגשוג בהמשך חייהם.
יוצאים שמיניסטים מבתי החינוך, מחוברים יותר או פחות לכל הערכים אותם עמלתם להעניק להם, מכירים ומוקירים תודה לכל אשר דרשתם מהם, במידה כזו או אחרת. קוראים להם נוער המסכים, דור איקס או זד או די או איי, ופתאום פורח מהם די אן איי של אריות בעלי מסירות ודבקות במטרה מלאי תורה וערכים. חלקם הביאו למימוש את הסגולה הזו כבר בגיל התיכון,היו תלמידים לתפארת כבר מצירותם, והביאו איתם כוחות להמשך העשיה החינוכית שלכם. חלקם הביאו ברכה ושמחה במקומות אחרים מחוץ למוסדות החינוך אך לא במסגרת לימודי התיכון.
ואז בשלב השני, אחריכם, אנשים יקרים, פגשו אותם כורמים מקצוענים, העניקו להם תנאים טובים לפרוח, לצאת לאור, להופיע, המשיכו לזמור, לדשן, להרוות צמא, להעניק את חום הלב ומה שעוד נדרש. כורמים בבתי המדרש, בשורות הצבא, בשרות הלאומי, במכללות, בהשכלה הגבוהה ועוד
הקבוצה השניה מלאת הוד והדר, על בן תורת ארץ ישראל שהצמיחו, על הלוחם העברי שקם וחי בעוז ובענווה, על השגים נפלאים ותארים של מצטיינים.
אנשי חינוך מקצוענים יודעים לומר לכם, חצי מכל היופי הזה קשור במה שבניתם אתם בחלק הראשון, שורו הביטו וראו מה גדול הדור הזה, שלהם וגם שלכם הוא, בכוחות משולבים.
ומה אנו למדים מכאן
ראשית, להרים ראש ולהיישיר מבט, לעמוד נכוחה ולומר וידוי "עשיתי ככל אשר ציוויתני" מלאכתכם מלאכת קודש, ראויה להערכה והוקרה אין סופית. תזכרו, במיוחד ברגעים המאתגרים, מול תלמידים בוסריים, איזה פרי מתוק ועסיסי ניצב בפניכם, כמה גדול ומשמעותי הוא יכול להיות בעתיד! זאת גם מכוחנו, אם נדע, כמו אמא לתינוק בוכה בלילה, מתיש ומעייף, שבכחונו לסייע לבוסר הזה להבשיל, לצמוח, להביא ברכה לעולם כולו. לקחת בחשבון שאולי עומד מולנו שתיל של חרוב, סיירת חרוב, איש חכמה שירחיב אופקים, לא להתקע רק בכאן ועכשיו שעומד מולי, אלא גם במה שעתיד לצאת ממנו.
לזכור שמול סערות ההתבגרות, ולפעמים, במקומות שגם ההורים חסרי אונים ואובדי עצות, אתם עוגן וגלגל הצלה, מרחב של איכות חיים, של הבנה והארת פנים.
לתת אמון והכלה, גבולות וגדרות, הקשבה וליטוף, מקוש ומעדר, מרחב צמיחה אישי ובזנטים אל לתוך הסלע.
לזכור ולהזכיר, ללא החלק הראשון, עליו אתם אמונים, דור האריות היה מנומנם יותר, עושה מעשי סימבה ואוכל תולעים במקום לחדד טפרים ודעות נכונות.
עצה טובה- צאו לחולל בכרמים, צאו נא בעקבי הצאן שגידלתם, דברו עם בוגרים, אחרי שהם בתוך ואחרי השלב השני, תתמלאו מהם בכוחות אדירים, תשמעו גם מטובי המאתגרים שבהם, מה קיבלו ומה עזר להם בשלב הראשון, איתכם. כמה משמעותי הייתם עבורם וכמה שייכות למה שהם היום קשורה גם בכם. תהיו גם גיבורי כח לשמוע, בקול הבוגרים, איפה היה עדיף לדעתם לנהוג איתם אחרת, ללמוד ולקחת מוסר, להשתכלל ולדייק את עצמנו לקראת הקמת הכרם הבא ולעצי החרוב שאולי יעטרו אותו מסביב.
הקריאה הגדולה
בעשרות השנים האחרונות, מילאו את שורות הרמים והמחנכות, המורים והמדריכים, בני ציבורנו. צמח דור של מחנכים שמילא את מוסדות החמ"ד והחל גם להתרחב לחינוך הכללי. הביא איתו את הרוח הגדולה של הדור, את המשימות המיוחדות בימים של דרור וגאולה שניתנו לנו, את רוחו ותורתו הגדולה של המאור הגדול, הראי"ה קוק זצוק"ל
בשנים האחרונות, נחלש הזרם ונתמעטה הנביעה, בננו ובנותינו פונים למקצועות חשובים אחרים, שדה החינוך הפורמאלי איבד את ערכו הגדול, המוכשרים מחפשים את דרכם במקומות אחרים.
המלחמה הנוכחית בשנתיים האחרונות הראתה שוב ושוב, כמה מרכז הכובד הוא בחינוך. בחינוך אותם ספגו הלוחמים מוסרי הנפש שיצאו לסבב אחר סבב. ולהבדיל בין טהור לטמא ובין קודש לחול ובין ישראל לנאצים הארורים, כמה החינוך לכיפת הסלע ואבן השתיה, מקום המקדס, הניעו ומניעים אותם להיות חיות אדם.
בואו ונצא בקריאה גדולה, כל אנשי החינוך בכל מוסדות גילאי התיכון, ונעודד את הצעירים הנפלאים הללו, לכוון גבוה בעתיד, להגיע בהמשך דרכם לתפקידי חינוך והוראה, לימוד והדרכה, לחזור ולמלא את השורות בכוחות גדולים ולהקים כרמים רבים, עוד תטעי כרמים בהרי שומרון, כדי שהרי יהודה ישאו ענפים ויתנו פירות משובחים של גאולה בעין יפה ובשפע גדול.
הדברים נכתבו לזכרם של בוגרנו, מהישיבה והחטיבה איתם זכיתי ללמוד בכיתה במשך השנים
עברי דיקשטין הי"ד יצהר הופמן הי"ד ידידיה רזיאל (רוזנברג) הי"ד לירון שניר הי"ד סעדיה דרעי הי"ד