כבר תקופה ארוכה שיש מתח גדול בעם ישראל בנושא גיוס החברה החרדית. ואני רוצה להציג כיצד אני סבור שיש לראות את הדברים.
ראשית, תפיסת הציונות הדתית בנושא גיוס בחורי הישיבות ברורה וידועה. ידוע המעשה שאירע בזמן מלחמת השחרור, עת ראה הרצי"ה זצ"ל מודעה שנתלתה בשם הרב זצ"ל הקורא כביכול לפטור מגיוס את בחורי הישיבות. הרב צבי יהודה הזדעזע והוציא כרוז - "מודעה גלויה למען האמת והתורה" - שם התבטא ואמר שהדברים שהתפרסמו מחפירים ביותר, וכוונתו של הרב זצ"ל הייתה בנוגע למלחמת העולם הראשונה בלבד ולא למלחמות ישראל בארצו.
המלחמות שאנו נלחמים כיום הם בגדר מלחמת מצווה בה הכול יוצאים - "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", וכפי שהוסיף הערוך: "וכל שכן תלמידי חכמים". ולכן, דעתנו היא שוודאי יש להתגייס.
יחד עם זאת, אנו מאמינים שלימוד התורה הוא חשוב ביותר, ועולם הישיבות הוא חיוני לעם ישראל, וודאי שבכל החלטה יש לשקול גם את זה.
אך ישנם תלמידי חכמים הסוברים אחרת. רבני החברה החרדית, שהם ודאי תלמידי חכמים גדולים, פסקו הלכה למעשה שאין לבחורי ישיבות להתגייס לצבא.
אומנם אנו חושבים אחרת, אך זכותם לחשוב כך. וכי נגיד להם שהם אינם יודעים ללמוד?! צריך לכבד אותם, וודאי שאין מקום לגיוס בכפייה כשזה נגד אמונתם. אנחנו מקווים שבע"ה הציבור החרדי יבין את חשיבות הגיוס, אך ודאי שכרגע אי אפשר לכפות ציבור שלם. בכפיית ציבור שלם לא ניתן ליצור תיקון, אלא רק יוצרים מחלוקת, מאבק, שנאה ופילוג. שום דבר בריא לא יוצא מכפייה.
אך ישנה בעיה נוספת. הציבור החרדי מתנגד גם לגיוס הבחורים שאינם לומדים. ככל הנראה, זהו מצב שנוצר בעקבות חשש לקלקולם, ונוסף לזה חוסר חיבור למדינה ומוסדותיה. ואכן, אנו נדרשים ליצור את הדרך הנכונה לאפשר גיוס באורח חיים ראוי עבור אלה שאינם לומדים ולהבטיח שהם לא יושפעו לשלילה בצבא.
בעקבות המתח הגדול שנוצר כיום, ישנה התנגדות אף לגיוס אלה שאינם לומדים. כאשר הצד השני חש שנלחמים בו הוא מצמצם את שורותיו ולא מאפשר 'לפגוע' בו כלל.
המציאות כיום מורכבת מאוד. הציבור שלנו נושא נטל כבד מנשוא, במיוחד בשנתיים האחרונות, ויש ציבור שלם שאינו מוכן לשאת בעול. זאת תופעה שאינה נכונה לפי הבנתנו, והיא מכעיסה, אך בהנהגה ציבורית לא עובדים לפי רגשות, כי אנו רוצים לתקן ולא לקלקל. לכן, הדרך היא לא להילחם ולומר מילים קשות אחד על השני.
ודאי שאנו נדרשים להחזיק בתפיסת עולם ברורה, אך יחד עם זאת יש לנו אחראיות על כלל ישראל. וכחלק מהאחראיות הזאת, לא מחזיקים במחלוקת - המחזיק במחלוקת עובר בעשה.
אין זה אומר שצריך לוותר על גיוס הבחורים שאינם לומדים, ויש מקום אף לאכיפה, אך לא באופן שפוגע בבחורים הלומדים בישיבות, ומתוך יצירת תנאים הולמים לשירות בצבא במסגרת חרדית.
מו"ר הרב דרוקמן זצ"ל מעולם לא תקף ציבור על תפיסת עולמו ואמונתו. הוא אמר דברים ברורים כיצד אנו צריכים להתבונן, אך יחד עם זאת, כיצד אנו שומרים על החיבור בעם ישראל ולא מפרידים אותו.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר אור עציון