שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, הואשמה לא אחת על ידי שר המשפטים יריב לוין, כמי שפעלה באופן עדין מדי, שיחקה לפי הכללים של המערכת, ולא ניסתה לערער אותה מיסודה.
לוין ותומכיו נהוגים לזלזל בהישגים של שקד, ומנגד, מרימים על נס את מאבקו הבוטה, הבלתי מתפשר, ש"נכנס" באופן חזיתי במערכת המשפט ואינו מנסה להשיג הסכמים ופשרות.
מאז התפוצצה פרשת הפצ"רית לפני ימים ספורים, פרסם לוין מספר הודעות לתקשורת, שבו ייחס לעצמו את האירועים האחרונים, את פתיחת החקירה נגד הפצ"רית, ובעיקר, את השינויים בזהותם של ממלאי תפקידים בכירים - ראש השב"כ החדש דוד זיני ונציב תלונות הציבור על השופטים, השופט אשר קולה. הוא הבטיח לציבור להמשיך בגישתו התקיפה כנגד מערכת המשפט, שלדבריו, ניתן לראות את פירותיה באירועים האחרונים.
אלא שבחינת הדברים מעלה ספקות, בלשון המעטה, בפרשנותו של לוין למציאות.
נתחיל בדוד זיני. גישתו התקיפה של לוין כלפי מערכת המשפט, לא הרתיעה כלל את היועמ"שית, גלי בהרב-מיארה מהמהלכים שיזמה בנושא, אשר הקשו על מינויו של זיני. ייתכן מאוד, שההיפך הוא הנכון. היועמ"שית טענה שראש הממשלה מנוע ממינוי ראש שב"כ חדש בשל ניגוד עניינים, ולא היססה ללכת עם הטענה עד הסוף, לעימות עם הממשלה בבית המשפט העליון.
העובדה שזיני מונה לבסוף, נעוצה בכך ששניים מתוך שלושת השופטים בג"ץ סברו שעמדת היועמ"שית אינה יכולה לעמוד. השניים האלו היו השופט שטיין והשופטת כנפי שטייניץ. האחד מונה על ידי השרה שקד, והשנייה על ידי השר סער. שניהם אגב, מונו במסגרת פשרות עם האגף הליברלי בוועדה למינוי שופטים.
התפוצצות פרשת הפצ"רית ודאי אינה קשורה לשום מהלך של לוין. יש כאלה שמייחסים אותה לראש השב"כ החדש. אלא שאת מינויו יש לזקוף במידה רבה כאמור, לזכות השופטים שמינו שקד וסער.
ומה באשר לנציב התלונות על השופטים? לכאורה הוא קודם בזכות חוק שקידמו רוטמן ולוין לשינוי דרך הבחירה של הנציב. אלא שגם כאן הדברים מורכבים יותר. מינויו של השופט קולה הגיע במהרה לדיון בבג"ץ. העובדה שקולה יושב היום על כיסאו ללא עוררין, טמונה במידה לא מועטה בכך שהשופט התורן בבג"ץ דחה את הבקשה להוציא צו ביניים נגד המינוי. השופט הזה היה השופט יוסף אלרון. גם הוא מונה על ידי השרה שקד.
יתרה מכך. הרפורמה המשפטית שהשיק לוין ודרך קידומה, הובילו להתקוממות אדירה בציבור. בין היתר, הם הביאו להתגייסות חסרת תקדים בבחירות שנערכו לבחירת יו"ר לשכת עורכי הדין ומוסדותיה. התוצאה הייתה ניצחון בהפרש עצום של עמית בכר, המזוהה לחלוטין עם האגף האקטיביסטי. לוין גם נמנע מניסיון ממשי להעמיד מועמד בעל סיכויים כנגד בכר.
לכשל הזה, היו השלכות ברורות ומיידיות. לעומת שקד ששלטה בוועדה לבחירת שופטים בזכות הסכם עם יו"ר הלשכה, לוין נותר במיעוט מובהק. בניגוד לשקד שמינתה ללא קושי מאות שופטים לבתי המשפט המחוזיים והשלום, לוין תלוי לחלוטין בהסכמת הרוב האקטיביסטי שיש בוועדה. וכמובן, הדובדבן שבקצפת, מינוי נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, עבר בוועדה בקולותיהם של חברי הלשכה.
בשורה התחתונה, ייתכן שלוין עוד ירשום בעתיד הישגים ויטביע את חותמו על מערכת המשפט. ואולם, עד כה, נראה שדווקא גישתה החכמה, המתונה, והשמרנית של שקד, הייתה אפקטיבית בהרבה.