שופט בית המשפט העליון בדימוס והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, השתתף בכנס של המכון למדיניות העם היהודי וציין כי כמות התיקים שבהם דן בית המשפט העליון בישראל “חורגת בצורה קיצונית בכל קנה מידה מהמקובל בעולם”.
לדבריו: “בישראל נדונים מדי שנה כ-10,000 תיקים בבית המשפט העליון, בעוד שבקנדה או בארצות הברית מדובר בכ-50-60 תיקים בלבד. לעומס הזה יש מחיר ברור - גם באיכות השפיטה, גם בזמן ההמתנה וגם באיכות השירות לאזרח.”
מזוז הסביר כי רוב התיקים הם ערעורים אזרחיים, פליליים או מנהליים, וכי השיטה הנוכחית יוצרת קשיים חמורים גם מבחינת יציבות וודאות משפטית: “בית המשפט העליון קובע נורמות בתחומים רבים, אך 95% מהתיקים נדונים בהרכב של שלושה שופטים בלבד - חמישית מההרכב הכולל. כך נוצר מצב שבו נקבעים תקדימים שלא בהכרח משקפים את עמדת כלל בית המשפט, מה שמביא לחוסר אחידות ולסתירות בפסיקה.”
לדברי מזוז, נדרשות רפורמות מבניות שיקלו על העומס ויחזקו את איכות השפיטה: הקמת ערכאת ערעור נוספת בין המחוזי לעליון, כך שרק ערעורים ברשות יגיעו לבית המשפט העליון; הרחבת תחום בתי הדין המנהליים, שיאפשרו מומחיות בתחומים כמו תכנון ובנייה, מיסוי והגירה. העברת חלק מהתיקים שנדונים כיום בבג”ץ לבתי משפט השלום, כדי לשפר את זמינות השירות לציבור.
מזוז הדגיש כי “אין בעיה של מחסור בפתרונות - אלא היעדר נכונות פוליטית לקדם אותם, לעיתים באופן ציני.”
במכון למדיניות העם היהודי ציינו כי דבריו של מזוז ממחישים את הצורך בהסדרה כוללת של יחסי הרשויות - בדיוק כפי שמבקשת לעשות יוזמת “החוקה הרזה”. לדברי ד"ר שוקי פרידמן מנכ"ל jppi: “עומס היתר נובע בין היתר מבעיות המבניות של מערכת המשפט וגם זה יוסדר במסגרת החוקה הרזה שתגדיר בחוק יסוד את מבנה וסמכויות מערכת המשפט.”