יש רגעים שבהם אי אפשר להמשיך לדבר על אחדות, צריך פשוט לקום ולעשות אותה.
השבוע האחרון בקונגרס הציוני בירושלים המחיש לכולנו עד כמה התנועה הציונית, הלב הפועם של העם היהודי, משקפת את כל הטוב וגם את כל הכאבים שלנו כחברה. ראינו מצד אחד התלהבות, אמונה, ציונות במיטבה ומנגד, פוליטיקה קטנה, מאבקים פנימיים ויד קלה על ההדחה והפסילה.
הקונגרס הציוני העולמי הוא לא עוד מוסד ציבורי. זהו הגוף הוותיק והמשמעותי ביותר שמאחד את העם היהודי כולו, מישראל ועד התפוצות, ממנהיגים רוחניים ועד סטודנטים צעירים, ממי שהציונות היא עבורם מסורת ועד מי שרואים בה שליחות של הדור הזה. כאן נפגשים כל הזרמים, כל המפלגות, כל הזהויות, כדי לנהל את השיח היהודי הרחב ביותר בעולם.
לאחר 7 באוקטובר, מצופה מאיתנו לנהוג אחרת. נזכור את הרגע בימים הראשונים לאחר היום הנורא הזה שהיינו כעם אחד בלב אחד.
דווקא משום כך, כואב לראות כיצד גם לפה חודרת הרוח הצרה של הפוליטיקה הישראלית. אותם מאבקים שמפלגים את הכנסת, אותם חישובים קואליציוניים, אותן בריתות קצרות טווח שמוכנות להקריב ערכים כדי להשיג עמדת כוח. זה לא הייעוד שלנו. הקונגרס הציוני נולד כדי לאחד, לא כדי לחקות את המחלוקות של הכנסת.
ובכל זאת, אני רואה באירועים של הימים האחרונים לא רק משבר, אלא הזדמנות. רגע מבחן. אפשרות לעצור, להביט פנימה ולשאול את עצמנו: האם נבחר שוב להיאחז בשבטיות ובמפלגתיות, או שנבחר להיות הדור שמחזיר לתנועה הציונית את מהותה המקורית. גשר בין חלקים, לא חיץ ביניהם.
האתגרים של העם היהודי היום עצומים. אנטישמיות גואה ברחבי העולם, גם במקומות שחשבנו שהם מבטחים. קיטוב פנימי חסר תקדים בישראל, שבר באמון הציבורי, אובדן אמונה בהנהגה, דור צעיר שמחפש משמעות ותחושת שייכות. מול כל אלה, אין פתרון טוב יותר מאחדות. לא אחדות ריקה מסיסמאות, אלא כזו שמבוססת על כבוד הדדי, אחריות משותפת וראייה ממלכתית.
כאשר עמדתי השבוע מול הצירים באולם המליאה, ראיתי מולי את כל קשת העם היהודי - דתיים וחילונים, ימין ושמאל, ישראלים ואמריקאים, צעירים ובני שמונים. חשבתי לעצמי: כמה עוצמה יש במפגש הזה, וכמה קל להרוס אותה אם נישאב שוב למשחק של "מי מנצח את מי".
אני קורא לכל נציגי המפלגות הציוניות, מכל הזרמים והקצוות, לעצור לרגע את הספירה הקרירה של מנדטים ותפקידים ולבחור בשותפות. זה לא הזמן להכריז מי לקח יותר, אלא מי מוכן לוותר קצת כדי שנרוויח כולנו. זה הזמן להקים קואליציה ציונית רחבה, אמיצה, שמאחדת ולא מפרידה; קואליציה שמבינה שהאחריות שלנו כלפי העם היהודי גדולה מהנוחות הפוליטית של הרגע.
אם נדע לעשות זאת כאן, במוסד הציוני הוותיק בעולם, נוכל להראות גם לכנסת ישראל ולחברה הישראלית כולה שאפשר אחרת. שאפשר להתווכח בלי לשנוא, לשאת באחריות משותפת, ולפעול יחד גם כשלא כולם מסכימים על הדרך.
אני מאמין שההיסטוריה תזכור את הרגע הזה לא לפי שמות התפקידים שיחולקו, אלא לפי השאלה הפשוטה: האם עמדנו באתגר. האם בחרנו באחדות כשיכולנו לבחור בפילוג.
הבחירה הזו בידיים שלנו.
זה הרגע של העם היהודי לבחור באחדות.
הכותב הוא יו"ר סיעת "כל ישראל" בקונגרס הציוני העולמי