“אני לא יודעת מה לעשות” קולה של יפעת נשמע בטלפון, מעט נסער. “אני בשבוע 37, ברוך ה’. זה הריון מפתיע - אני כבר לא צעירה, והילדים שלנו גדולים".
היא נשמה עמוק. “בעוד חודש אנחנו מחתנים בן בשעה טובה, ואני רוצה להיות שם באמת… לשמוח, לרקוד. חשבתי אולי לקבוע ניתוח קיסרי לשבוע הבא, כדי שבחתונה כבר אהיה מאוששת. זו כנראה הלידה האחרונה שלי, אז לא אכפת לי שזה יהיה בניתוח. רק תמליץ לי על רופא טוב, בבקשה".
על מנת להבין יותר את הסיפור, שאלתי "האם יש גם סיבה רפואית שמחייבת ניתוח?”. היא ענתה בקול מעט לוחש: “לא… פשוט נראה לי שזה יהיה הכי נוח".
הרצון לתכנן, לשלוט, להרגיש מוכנה - טבעי מאוד, אבל בהלכה ישנה משמעות עמוקה לשאלה הזו. הגוף הוא פיקדון מאת הקב”ה - הפסוק “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” אינו רק עצה בריאותית, אלא ציווי של שמירה.
כאשר אדם גורם לעצמו פגיעה גופנית שלא לצורך רפואי, יש בכך איסורשל חובל בעצמו. לכן ניתוח קיסרי, גם אם הוא בטוח יותר מבעבר, כולל סיכון. ויש לעשותו רק כשיש צורך רפואי.
גם מבחינה רפואית-אתית, ארגון הגינקולוגיה הבינלאומי (FIGO) קובע שניתוח אלקטיבי ללא הצדקה רפואית נחשב פעולה לא אתית. עם זאת, כשיש סכנה לעובר או לאם - ההלכה מחייבת את הניתוח, משום שחובת הצלת חיים גוברת על הכל.
“אז בעצם הרב אומר לי… לחכות?” שאלה בקול מעט רועד, ונשמע שהיא על סף בכי.
“כן,” עניתי, “לחכות, פירושו לתת לקב"ה לעשות את שלו. לפעמים דווקא כשהלב ממהר והחשש גדול, ההמתנה היא שמביאה את השלווה והשמחה האמיתית".
יפעת נשמה עמוק. “אני מפחדת… אני חוששת שלא הכל יהיה בשליטתי, אבל אולי זה מה שייתן את הכוח, להאמין שהקב"ה כבר קבע את הדרך".
"נכון", הסכמתי. "לפעמים הוויתור על השליטה הוא דווקא הדרך הבטוחה ביותר להגיע לרגעים שאנו חולמים עליהם".
"אז אני אחכה… ואנסה לשמוח בדרך שהקב"ה יבחר עבורי", היא סיימה בתקווה.
על סוגיות כאלה ואחרות אנו דנים בתכנית חדשה המובאת לציבור. ביום שישי הבא, ט"ז בחשוון (7.11 למניינם) נעלה יחד עם ערוץ 14 עם תכנית חדשה בשם “חיים חדשים” - סדרת טלוויזיה ייחודית שמציפה את השיח הציבורי בישראל על רפואה, פוריות וקדושת החיים.
בתכנית נפגוש רבנים, רופאים ומומחים, נדון בדילמות רפואיות והלכתיות מורכבות, ונחווה סיפורים אנושיים מרגשים של זוגות ומשפחות, עם התייחסות מקצועית, ערכית ורגשית.
הכותב הוא רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה