דמותו של רס"ר (במיל') אורי משה בורנשטיין ז"ל, בן היישוב הקהילתי מורשת שבגליל, היא דוגמה לגבורה שקטה, עמוקה וערכית, שבאה לידי ביטוי הן בבחירותיו בחיים והן ברגע נפילתו בקרב ברצועת עזה.

הוריו, אבי ודליה, מספרים בראיון מיוחד לערוץ 7 על האור שהפיץ, על תפיסת העולם המגובשת שלו, ועל המסרים הברורים שהותיר אחריו.

דליה בורנשטיין מספרת כי אורי היה בדיוק כשמו - מאיר. "הוא היה הבן הבכור שלנו ונולד בשבת חנוכה בשנת תשנ"ב. חיפשנו שם שקשור באור ובחרנו בשם אורי. זו הייתה אחת התכונות שלו. הוא תמיד הפיץ סביבו אור, שמחה, ותמיד ראה את האחרים".

אבי בורנשטיין מספר כי מידת הגבורה אפיינה את אורי לאורך כל דרכו, והתבטאה בבחירה המקצועית שלו בצבא. "אורי התגייס לחטיבת כפיר והיה אחראי על ה'נגב' - נשק כבד שנמצא תמיד מקדימה. הוא לא היה חייל שיכול רק לשבת בצד או בסוף. ברגע שהוא החליט ללכת על ה'נגב' - זו היתה החלטה מושכלת להיות בקדמת הכוח".

עם פרוץ המלחמה התגייס אורי למילואים. "הוא נכנס לעזה עם הגדוד שלו שעזר ללוות את השיירות בעזה ושימש נגביסט של המ"מ. היינו רגועים יחסית כי הם נכנסו ויצאו ולא היו בקו הראשון", מספרת האם.

אלא שהתקרית בה נפל בנה התרחשה בדיוק באמצע אחת המשימות ה'שגרתיות'. "זה היה ערב יום כיפור, יום חמישי", משחזרת דליה. "זה קרה ב-11.30 בבוקר. הם יצאו, הייתה התקלות. ובאותה התקלות אורי נהרג במקום מכדור שפגע בו, שנכנס מהצד איפה שהווסט לא מגן". באותה תקרית קשה נפלו שני לוחמים נוספים. "נהרגו עוד שני חברים באותה התקלות. נתנאל הרשקוביץ, הסמ"פ, נהרג מפגיעה של RPG. צבי מרנץ נהרג ממטען צד".

אביו של אורי מתאר את רגעי הגבורה האחרונים של בנו, כפי שעלו מהתחקירים. "בהיתקלות שהייתה בערב יום כיפור, הוא הוכיח את הגבורה שלו, יצא מהרכב, החזיר אש לאויב ונהרג במהלך הקרב".

הבשורה המרה הגיעה לבית המשפחה במורשת כעבור מספר שעות. "אני הייתי בבית, קיבלתי את ההודעה הראשונה בסביבות שלוש", מספרת דליה. "זה היה הלם ושוק מוחלטים. משהו שעדיין קשה לעכל".

אורי, שהיה בן 33 בנופלו, הותיר אחריו חלל עצום. "אורי היה בחור מאוד עוצמתי. הוא היה מאוד חי, מאוד פעיל. כל הזמן הוא היה בתנועה", היא מספרת. "הוא התאמן בקפוארה. בכל חתונה הוא עשה מופע ברייקדנס. הוא היה ממש מדהים".

בשמונת החודשים האחרונים לחייו הייתה לו חברה. "קיווינו שנארגן חתונה אבל לצערנו הצבא ארגן הלוויה".

לאחר נפילתו, גילו ההורים צוואות רוחניות שהותיר אורי, המעידות יותר מכל על עולמו הפנימי העשיר ועל תפיסת עולמו המגובשת. לדוגמה, בספר "קראתיך" של יהושע מילר שלמד יחד עם חברתו היה כתוב: "כאשר יש עניין מהותי לאדם שנמצא בסכנה, צריך להתערב ולהשפיע. לא להתפלפל או לשקוע בשאלה אם זאת הדרך הנכונה לפעול או אם כדאי פשוט לפעול. גם אם נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה, כדי לגרום למציאות להיות כמו שאתה מאמין שהיא צריכה להיות, תפעל ואז תישא בתוצאות". אבי בורנשטיין רואה במילים אלו תמצית מדויקת של בחירתו של בנו.

ההתמודדות עם האובדן קשה מאוד, מספרת האם דליה. "יש תקופה שהאין משתלט על היש. כלומר, החוסר כל כך מורגש, בעוצמה מאוד חזקה, גם כל דבר מעלה זיכרונות. אורי אהב המון דברים, והתעסק בהמון דברים. והוא היה מאוד נוכח, גם פיזית הוא היה בחור גדול, והאין הזה פתאום משתלט".

המשפחה פועלת כעת להנצחתו של אורי בדרך שתשקף את מי שהיה. "אנחנו רוצים להקים מצפור ביישוב וקרן לזכרו שתתרום לכל מיני מיזמים", מספרים השניים.

לסיום, מבקש אבי, אביו של אורי, להעביר מסר לעם ישראל הנובע ישירות מדרכו של בנו. "אנחנו צריכים כעם לזכור את החיילים שיצאו להציל את עם ישראל מתוך מחשבה על הכלל ולא על הפרט. לצערי, אנחנו שוכחים את זה מאוד מהר ולפעמים מתעסקים בדברים של הפרט ולא של הכלל. אם היינו חושבים קצת יותר על הכלל - הכל היה נראה אחרת. צריך לראות איך אורי בפרט והנופלים בכלל התנהלו ולכבודם לעשות קצת שינוי בנקודת המבט שלנו - לכיוון כלל עם ישראל".