דיק צ'ייני, לשעבר סגן נשיא ארצות הברית, הלך לעולמו בגיל 84.
צ'ייני כיהן כסגנו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן ונחשב לדמות דומיננטית ביותר בממשלו, עד כי תואר לעיתים כ"נשיא בפועל", בעיקר בנושאי חוץ וביטחון.
צ'ייני נחשב לאחד ממובילי הקו התקיף שהוביל לפלישה לעיראק בשנת 2003, לצד בכירים נוספים בממשל האמריקני, בעיקר מקרב הזרם הניאו-שמרני.
המהלך נועד להביא להפלת שלטונו של סדאם חוסיין, לאחר שהדבר לא הושג במלחמת המפרץ הראשונה שבה שימש שר ההגנה.
צ'ייני סבל מבעיות לב, והשתמש בקוצב לב מתקדם. בשל חשש כי האקרים עלולים לפרוץ אליו ולפגוע בו, נותק הקוצב מהחיבור לרשת האינטרנט ו-WiFi, כחלק מהיערכות ביטחונית מיוחדת.
בין השנים 1989 ל-1992 כיהן כשר ההגנה בממשלו של ג'ורג' בוש האב. הוא הוביל את מבצע סופה במדבר - מלחמת המפרץ הראשונה - וכן את מבצע מטרה צודקת בפנמה. בשנת 1991 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה בארה"ב.
לאחר הפסדו של בוש האב בבחירות 1992, עבר צ'ייני לעולם העסקים, ובין השאר עמד בראש חברת האליברטון - ספקית גדולה של שירותים לצבא ארה"ב. קשריו עם החברה עוררו ביקורת כשהתמנה שוב לתפקיד ציבורי בכיר.
בשנת 2000 התבקש לעמוד בראש צוות החיפוש אחר מועמד לתפקיד סגן נשיא לצדו של ג'ורג' ווקר בוש. לבסוף הפתיע בוש ובחר בצ'ייני עצמו. חוסר ניסיונו של בוש בענייני חוץ העניק לצ'ייני השפעה רחבה בנושאים אלה.
במהלך כהונתו עמד בראש מחנה הנאו-שמרנים בממשל, לצד מזכיר ההגנה דונלד רמספלד. הוא הוביל את הקו התקיף מול עיראק והביע התנגדות להידברות עם איראן, בניגוד לעמדת מחלקת המדינה וה-CIA.
בכהונתו השנייה של בוש נחלשה השפעתו, בין היתר בעקבות החלפתו של רמספלד ברוברט גייטס והביקורת הציבורית הגוברת על מלחמת עיראק.
צ'ייני עמד גם בראש צוות מדיניות האנרגיה של הבית הלבן, ונחשב לדמות מפתח בעיצוב מדיניות האנרגיה של ארה"ב באותן שנים.
בדצמבר 2018 יצא לאקרנים הסרט "סגן הנשיא" בבימוי אדם מקיי, שעסק בדמותו ובהשפעתו הרחבה בממשל. לקראת הבחירות לנשיאות 2024 הודיע על תמיכתו בקמלה האריס.