"תדעו לכם: כשיצא לאור מי האנשים, מי הקבוצות, מי הגורמים שעמדו מאחורי כל העלילות של השנים האחרונות, זו תהיה שערורייה בקנה מידה בינלאומי... אבל זה יֵצֵא פעם. זה לא יכול להיות שנהיה משועבדים כל כך לחבורה מאוד קטנה שלא נבחרה".
את הדברים הנוקבים האלה, אמר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל בשיעור לפני שנים רבות. כשהוא אמר את הדברים, היה קשה לשער עד כמה השפל יהיה נמוך. מי היה מעלה בדעתו שמי שאמון על ההגנה על חיילינו, יזום נגדם עלילה שתביא לפגיעה בהם ובמדינת ישראל באופן קשה כל כך בעת מלחמה? אך המציאות עלתה על כל חלום בלהות.
המחלה האוטואימונית
עם ישראל נמצא כיום בתקופת מעבר בין שתי מדרגות חיים - מהקומה ההישרדותית, לקומת המשמעות, בה הוא מתחבר לזהותו היהודית ולבשורתו לעולם. לצערנו, חלקים מאלו שהיו שותפים לבניית הקומה הישנה מתנהגים כמו במחלה אוטואימונית, בה תאים של מערכת החיסון תוקפים את הגוף במקום להגן עליו. במקום לשרת את המדינה, הם מנסים בכל כוחם לחסום את התפתחותה.
זו לא פחות מטרגדיה: אנשים שמבחינתם התכוונו להקדיש למדינה עשרות שנים מחייהם, להגן על חיילים, לפעול למען העם - הפכו להיות גורם שפוגע במדינה ובחייליה בצורה הקשה ביותר ובאופן מכוון. זה הפרדוקס הנורא של מחלה אוטואימונית: הגוף תוקף את עצמו, בזמן שהוא חושב שהוא מגן על עצמו. זה לא נובע מחוסר אידיאולוגיה או מנהנתנות אישית, אלא מ'ורטיגו' מוסרי - הם סבורים שהם ממריאים לשמיים בעשייה מוסרית שמצילה את ישראל, בזמן שבפועל הם מתרסקים בעוצמה באדמה ופוגעים בעצמם ובמדינה.
כשהמוגלה מתפרץ
כל רופא יודע - כשמוגלה פנימית מתפרצת החוצה, זה לא סימן להחמרה אלא להיפך - זהו השלב שבו הגוף מתחיל להתרפא. עד אותו רגע, הזיהום היה חבוי בפנים, מתפשט מתחת לפני השטח. ההתפרצות החוצה - אף שהיא נוראית למראה - היא בדיוק הרגע שבו הגוף מתחיל לסלק את המחלה החוצה.
כך גם עם פרשת הפרקליטות הצבאית. המוגלה הנוראית שהתפרצה החוצה - הראיות על עלילת הדם הקשה כנגד חיילינו והשחיתות המערכתית, סוף סוף חושפות לעיני כל את הריקבון הפנימי ששלט כבר שנים רבות במערכת שצדק ויושר בגרונה, אך עיוות מוסרי ושחיתות בידיה. "מקום המשפט - שמה הרשע" (קהלת ג, טז). האכיפה הבררנית שבולטת פעם אחר פעם (ואפילו באופן בו טיפלו במקרה החמור הזה), הדאגה לתפריט מחבלי הנוח'בה, בעוד מתעמרים בחיילינו השומרים עליהם, קשירת ידי המפקדים והלוחמים בתואנות משפטיות שמחמירות על הדין הבינלאומי ומסכנות את חייהם, הם רק קצה הקרחון של אובדן העשתונות הערכי.
שני תהליכים בלתי הפיכים
מאז פרוץ המלחמה קרו בעם ישראל שני תהליכים, ויש קשר עמוק ביניהם:
התהליך הראשון - חיבור העם לזהותו הרוחנית: עם ישראל הולך ומתחבר מחדש לזהותו, לשורשיו, לכוח הפנימי שלו. גדודי חיילים שמתפללים בהמון עם כניסתם לקרב, חטופים שחוזרים ומסרי אמונה מרגשים בפיהם, ושירי אמונה שמובילים בפלייליסט.
התהליך השני - המערכות המסואבות נחשפות: מערכת המשפט מתגלה בקלונה פעם אחר פעם, כאשר מקרה הפצ"רית הביא אותה לשפל חסר תקדים; ההנהגה הצבאית-ביטחונית שבעבר אסור היה לערער עליה, התבררה כשבויה בקונספציה עמוקה, וברור לכולם עד כמה נדרש בה שינוי מערכתי; התקשורת, ששנים ידוע עד כמה אינה אובייקטיבית, הגיעה לשיאים חדשים של הנדסת תודעה, ואף הדהדה את תעמולת חמאס בזמן מלחמה.
התהליך הראשון מוביל לשני - כשם שכאשר הגוף מתנקה מבפנים המוגלה יוצאת החוצה, כך כאשר עם ישראל עובר התחדשות זהותית מבפנים, המערכות שפוגעות בו נחשפות במלוא כיעורן. כך הרבי מליובאוויטש זצ"ל הסביר את מימרת חז"ל "אין בן דוד בא עד שתהפך כל המלכות למינות" - "הפיכת המלכות למינות היא הוראה על בירור וזיכוך העולם, שהעולם מצד מצבו ראוי לגאולה".
תהליכים אלו מתבטאים גם באלטרנטיבות תקשורתיות ותרבותיות שצומחות ומתחזקות יותר ויותר. ממילא מדובר בתהליכים בלתי הפיכים - השאלה איננה עוד 'האם' השינוי יבוא, השאלה היא רק 'מתי' ו'איך'.
כמו דוד זיני בשב"כ - לא פחות
כאשר מוגלה מתפרצת מעצמה, קיים גם סיכון שהזיהום יתפשט לרקמות סמוכות. לכן ההמלצה הרפואית היא לפנות לבדיקה בה הרופא יוכל להעריך האם כל המוגלה נוקזה, ולנקות את האזור כראוי, כדי שלא יגררו סיבוכים מיותרים. הדבר נכון גם לתהליך שמתרחש כיום בעם ישראל. לא מספיק לסמוך על 'הניקוז' הטבעי, אלא יש צורך בפיקוח עמוק על התהליך.
כאשר התגלו בעיות העומק בצבא, הוחלט למנות את אייל זמיר - שהתברר כשינוי שם אך לא שינוי תפיסה, ואכן מצאנו את עצמנו עם אותן הקונספציות: המשך שיטת הפשיטות; אל"מ חזי נחמה והתפיסות שהציב נותרו מחוץ לצבא; ותת אלוף אורן סלומון, שמונה באופן רשמי על ידי הצבא, מחכה עדיין להציג את תחקיר המחדל הצבאי, בעוד הרמטכ"ל זמיר מסרב לאפשר לו לעשות זאת.
לעומת זאת כשדוד זיני התמנה לתקן את מחדליו החמורים של השב"כ, דווקא בזכות תפיסתו השונה, ומשום שהוא לא בא מתוך המערכת עצמה, יש באפשרותו לבצע מהפכה פנימית ולהחזיר את הארגון לייעודו האמיתי - הגנה על עם ישראל מפני אויביו, בלי מעורבות במשחקי כוח פוליטיים.
כך צריך להיות גם בפרקליטות. אסור שנראה כעת 'עוד מאותו הדבר'. לא ניתן לשנות מערכת מסואבת שתפיסותיה מעוותות, על ידי שינויים קוסמטיים בלבד. חייבים למנות מישהו מבחוץ שתפיסותיו שונות לחלוטין. מישהו שיכול לבצע ניקוי אורוות יסודי. מישהו שלא חייב כלום למערכת הישנה, שלא שותף לחטאיה, ושיכול להחזיר את הפרקליטות למה שהיא צריכה להיות - מנגנון משפטי המגן על חיילינו ונותן להם את הכלים המשפטיים המקסימליים לניצחון במלחמה.
איני יודע מה הפרופיל של הפצ"ר החדש שמונה, אך אנו יודעים שכבר הוכרזו בעבר מינויים ובוטלו בעקבות לחץ ציבורי. לכן צריך כעת לבדוק האם תפיסותיו מאפשרות לו להוביל את שינוי הנדרש. זו האחריות הגדולה של הציבור ושל נציגיו: ללחוץ ולדרוש משר הביטחון וראש הממשלה לא להסתפק בפחות משינוי מהותי. זה רגע קריטי. המוגלה התפרצה, הגוף מוכן להחלים - אבל זה יקרה כראוי רק אם יתבצע כעת שינוי מהותי שלא ישאיר שאריות מהריקבון הקיים.
הכותב הוא ראש מכון עולמות ור"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה