בחירתו של זוחראן ממדני לראשות עיריית ניו יורק איננה עוד תוצאה פוליטית חולפת שאפשר להתעלם ממנה.
זהו רגע שממחיש שינוי עומק בזהותה של העיר וביחסים שבין הקהילה היהודית בארצות הברית ובין מדינת ישראל. ניו יורק שהייתה במשך דורות סמל להצלחה קפיטליסטית להגשמה יהודית ולחיבור טבעי לישראל נכנעת בשנים האחרונות לתפיסות פוליטיות ואידיאולוגיות שמערערות את הבסיס ההיסטורי שהפך אותה לבירת העולם החופשי.
הנהגה חדשה שקמה בעיר מציגה עצמה כפרוגרסיבית אבל היא נוטה למדיניות ריכוזית ואנטי יזמית שעלולה להוביל לנטישה מסיבית של מעמד יצרני ותורם. ניו יורק שעמדה בחזית הכלכלה התרבות והחירות הופכת לשדה ניסויים חברתי שמעדיף פופוליזם על יציבות ומעשיות. זוהי ניו יורק חדשה שמתרחקת מהחזון שעיצב אותה וכך היא מאבדת מעמדה המוסרי שהיה יקר כל כך ליהודיה ולבני בריתה בעולם.
אולם הסיפור הדרמטי יותר איננו מה שקורה בבניין העירייה של מנהטן. הסיפור האמיתי הוא מצבה של יהדות אמריקה. דורות רבים הובילו היהודים בארצות הברית את התמיכה במדינת ישראל. הם היו חומת המגן של ההסברה הישראלית של הלגיטימציה הלאומית ושל ההשפעה המדינית. היום חלק גדול מן הקהילה הזו מביע אדישות הולכת וגוברת כלפי ישראל ובמקרים רבים אף עוינות.
הדור הצעיר של יהודי ארצות הברית קובע את סדר היום בקמפוסים במרכזי תרבות ובתקשורת. דור זה אימץ תפיסות אוניברסליות המעמידות זכויות אזרח כלליות מעל מחויבות לאומית או דתית. ישראל עבור רבים מהם אינה עוד מולדת העם היהודי אלא מדינה שמעוררת ויכוחים פוליטיים ונחשבת בשיח הפרוגרסיבי כצד החזק המדכא.
אי אפשר לנתק את ההתרחקות הזו מנתון עצום אחד. כ שבעים אחוזים מן היהודים שאינם אורתודוקסים מתחתנים עם בני זוג שאינם יהודים. ילדיהם של רבים מהם אינם מגדירים עצמם כיהודים אינם קשורים למסורת ואינם מרגישים חלק מעם ישראל. ישראל עבורם היא מושג רחוק כמעט מיותר. כאשר הזהות נמחקת הקשר לישראל נמחק יחד איתה. מדובר באיום אסטרטגי ולא רק תרבותי.
לצערנו ישראל תרמה במו ידיה להעמקת הקרע. רבים בממסד הדתי בישראל שידרו במשך שנים מסר ברור כלפי הרפורמים והקונסרבטיבים שהם יהדות נחותה ושאין לה מקום אמיתי בשיח הדתי הלאומי הישראלי. המסר הזה עבר היטב והותיר כאב עמוק אצל מיליוני יהודים שהרגישו מבוזים ומנוכרים על ידי מדינת היהודים עצמה. כיצד אפשר לצפות מסטודנט יהודי באוניברסיטה אמריקאית להילחם עבור ישראל כאשר ישראל עצמה מבטלת את יהדותו. במקום לחבק אותם כשותפים טבעיים של הפרויקט הלאומי היהודי דחינו אותם החוצה אל זרועות אידיאולוגיות שמציגות אותנו כאויב.
לכל זה מצטרף גורם נוסף ועוצמתי. מדינה מוסלמית עשירה מאוד משקיעה מיליארדים בכל שנה במוסדות אקדמיים אמריקאים בקבוצות ספורט באגודות סטודנטים בעמותות משפטיות ובארגוני צדק חברתי. הכסף הזה לא מגיע לקידום פלורליזם אלא למטרה ברורה אחת. יצירת תודעה אנטי ישראלית אנטי ציונית ולעתים גם אנטי יהודית.
ההשקעה הזו מעצבת את עמדות הדור הבא של מקבלי ההחלטות בארצות הברית. היא משנה מערכי לימוד מעניקה במה למרצים אנטי ישראלים מממנת תכנים שמציגים את ישראל כמדינה קולוניאליסטית ומקנה פרסים לאקטיביסטים שתוקפים סטודנטים יהודים. המרחב האקדמי הפך עבור רבים מהם למקום מאיים שבו הזדהות עם ישראל נחשבת כמעט לפשע מוסרי. כאשר הכסף והאידיאולוגיה פועלים יחד נוצר מצרף רעיל שמאיים על מעמדה של ישראל ועל הביטחון התרבותי של יהודים צעירים.
ממדני אינו הגורם לכל אלה אבל ניצחונו הוא סימפטום בולט של הסחף. הוא נבחר בזכות קהל צעיר ליברלי וגלובלי שקושר צדק חברתי להתנגדות לישראל. קהל שהופך לגדול ומשפיע יותר משנה לשנה. עבור קהל זה הקשר בין יהדות וישראל חלש ולעתים אף שלילי.
הבחירות בניו יורק הן קריאת השכמה לכל מי שמבין אסטרטגיה לאומית. אם ישראל לא תיאבק היום על מקומה בזיכרון הקולקטיבי של יהדות ארצות הברית היא תמצא את עצמה מחר מתמודדת לבד מול עולם עוין. הברית עם יהדות אמריקה היא נכס ביטחוני כלכלי ודיפלומטי מהמדרגה הראשונה. ישראל צריכה להשקיע בחינוך של צעירים יהודים באמריקה בקשר תרבותי אמיתי בחוויה ישראלית נגישה ולא מתנשאת. עליה להפסיק להרחיק את הזרמים שאינם אורתודוקסים ולהבין שהעם היהודי רחב ומגוון הרבה מעבר להגדרות ההלכתיות הישראליות.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי לניהול משברים ומאבקים