מנחם הורוביץ, מוותיקי אנשי התקשורת בישראל, לא חוסך ביקורת בשיחה עם ערוץ 7 בכנס העיתונות באילת מהנהגת הימין ובמיוחד מהמנהיגים הפוליטיים של הציבור הציוני-דתי.
"תמכתי תמיכה מוחלטת בהתיישבות היהודית ברצועת עזה. חשבתי שזה חשוב מאוד. כששמעתי את המנהיגים שלנו, ביניהם את השר סמוטריץ' בא ואומר 'אנחנו נחזור להתיישב ברצועת עזה' לא האמנתי. אני מצפה מהמנהיגות, בעיקר של הציונות הדתית, שתשמיע דברים שהם נכונים אל מול המציאות. מטריף אותי הפער בין ההצהרות למעשים", אומר הורוביץ.
לטענתו, הפער המדובר יוצר משבר אמון עמוק, בקרב בוחרי הימין הוותיקים. "יש היום ציבור גדול מאוד, כמוני, שבמשך כל השנים הצביע בדרך כלל למפלגות של הציונות הדתית, שמחפשים מנהיג. אנשים שתומכים במה שסמוטריץ' עושה ביהודה ושומרון אבל כששומעים אותו מדבר על סעודיה מבינים שזה לא רציני.
יש שישה או שבעה מנדטים, של אנשים מבוגרים, שמאוד רוצים מפלגה של הציונות הדתית ולא מוכנים להתפשר על מפלגה חילונית עם דמויות דתיות", הוא מוסיף.
ניסיון החיים העשיר הזה הוא שמניע אותו כעת לצאת נגד מה שהוא תופס כסיסמאות ריקות מתוכן - ולא רק בימין. "כל הסיסמאות והכותרות שאנחנו יכולים לראות ולשמוע בשבועות, בחודשים או בכל השנתיים האחרונות, לא עובדות עלי. במבצע ליטני כבר אמרו שימוטטו את ארגוני הטרור, ואחר כך ביהודה ושומרון דיברו על חיסול הטרור, ואז על מיטוט חמאס.
צריך להבין שצה"ל, הצבא המוסרי ביותר בעולם, לא יכול בכלים שנותנים לו למוטט ארגוני טרור. הוא יכול להצליח מאוד, לגרום לפגוע קשה, אבל המושג הזה - למוטט?", הוא תוהה ומבהיר שהצגת עמדה כזו מסמנת אותו, כביכול, פוליטית. "כשאני אומר את זה מיד שואלים אותי אם אני שמאלני. אבל כשאני שומע על הרוצח שרצח את הישראלים בצומת רמות, לדעתי כלפי מחבלים כאלה צריכה להתקבל החלטה שבאותו לילה הבית שלו נהרס והמשפחה שלו מועברת לעזה. אז אני שמאלני או ימני?", הוא תוהה בחיוך.
הספקנות של הורוביץ כלפי הצהרות ההנהגה אינה מוגבלת לזירה הפוליטית, אלא חולשת גם על הזירה הביטחונית, בעיקר בצפון. הוא מציג תזה מפתיעה לגבי תוצאות מלחמת לבנון השנייה. "למה במשך שמונה עשרה שנים היה שקט בגבול הצפון?", הוא שואל. "ב-2006, נחטפו שני חיילים, וראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ, קיבלו החלטה, לא עוד להשיב אש לעבר מקורות הירי, אלא שמרכז ביירות בער. ואז חסן נסראללה אמר, 'אם הייתי יודע, לא הייתי חוטף שני חיילים'. אשתי תעיד שאמרתי לה אז 'הרבה מאוד שנים עומד להיות שקט בגבול הצפון'".
הוא אינו מתעלם מהתעצמות חיזבאללה מאז. "אז עכשיו האנשים צועקים בבית, 'מנחם, הם התחמשו, והם שמו מנהרות, והיו מפות שהם רוצים לכבוש את הגליל'. אבל למה הם לא מימשו את זה? הם פחדו כי מערכות ההרתעה של מדינת ישראל עבדו".
הפתרון, לשיטתו, אינו עוד סיסמאות על "מיטוט חיזבאללה", אלא משוואת הרתעה ברורה, כפי שהייתה ב-2006. "ברגע שנשיא לבנון ידע שביום שבו יורים רקטה אחת לעבר קריית שמונה, אין חשמל בביירות, יהיו לנו עוד 30 שנים של שקט".
הורוביץ תוקף גם את הסיסמה המרכזית של המלחמה האחרונה בצפון - "להרחיק את חיזבאללה אל מעבר לליטני". בסופו של דבר, הוא טוען, צריך להבין את מגבלות הכוח ולהכיר במציאות. כמי שחי שנים רבות בקריית שמונה, הוא מקבל את הסיכון הטמון בכך. "כשאני גר בקריית שמונה, אני יודע שיכול מאוד להיות שמחר יירו אליה. מי שחולם על שקט מוחלט שלא יגור בקריית שמונה או בשדרות. צריך לומר לציבור את האמת", הוא מסכם.