"עצבים של ברזל" הוא שם הקוד של העמדה הנפשית־רוחנית שעלינו לאמץ בתקופת חבלי משיח לדברי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. כך היה חוזר ומדגיש לקראת סוף חייו שוב ושוב, תוך שהוא מתאר את חטא העגל כמודל למשבר:
"הרי מה שקרה כאן נורא ואיום. 'ביום חתונתו וביום שמחת לבו' גירשו את משה רבנו ממרומים, הנה זה לא רק עגל אלא מחולות מסביב, גם גילוי עריות וגם שפיכות דמים (רש"י שם), אפשר להתפוצץ, אך משה רבנו מוסר נפשו ומפקיר את העולם הבא שלו בשביל עם ישראל. רבנו היה חוזר ומדגיש שבשביל זה צריך עצבים של ברזל. כל מוצאי שבת רבנו הרב צבי יהודה הזכיר את העצבים של ברזל של משה רבנו" (הרב שלמה אבינר על פי שיחות הרב צבי יהודה).
השבוע הזה היה מסוג השבועות שבהם הצוואה הרוחנית של הרב צבי יהודה, שבה והדהדה ברמה. טלטלות השבוע האחרון אינן פוסקות ונדמה שהקדוש ברוך הוא החליט ל"הוריד את הכפפות" ולטפל טיפול שורש בכל הקלקולים והעיוותים שהשתרשו במערכות המדינה במשך עשרות שנים.
בפוסט קצר, תמציתי וחשוב ניתח יובל בלומברג את שורש התופעה שהתבטאה בהתנהלות המחפירה של הפרקליטות הצבאית והעומדת בראשה:
"אם לתמצת את מה שידוע לנו נכון לעכשיו, הפרקליטות הצבאית הראשית, הפיקה באופן יזום, מכוון, וזדוני עלילת דם כנגד חיילי צה"ל, אותם למרבה האירוניה היא אמורה לשרת".
לאחר שהוא מונה עלילות דם בהיסטוריית העם היהודי, הוא מעלה את השאלה שרבים שאלו השבוע:
"מה הגורם לעלילת שדה תימן? מה הניע את הנפשות הפועלות, לביים בכוונה תחילה סרט שכולו שקר מתחילתו ועד סופו, ולרקוח בו האשמה מזעזעת כנגד חיילי צה"ל ואז לזרוק את חומר התבערה הזה לתוך הזירה הציבורית? מה סיבת העומק שיכולה להניע יהודים שמשרתים בצה"ל בזמן מלחמת קיום, לייצר פיגוע תודעתי מגה־אסטרטגי כנגד מדינת ישראל?"
מחנה המרד
ההסבר לאירוע המזעזע הזה טמון לדבריו בתפיסת העולם של רוב מניין ובניין של העומדים בראשן של מערכות רבות בישראל:
"ההסבר טמון לדעתי בהשתייכות הפוליטית של יוזמי העלילה והתודעה המשותפת לקבוצה הזו.
זו אותה קבוצה פוליטית שחתרה לפגיעה משמעותית בכלכלת ישראל, שהסיתה את הממשל האמריקני לפעול נגד מדינת ישראל ואזרחים בתוכה, שפירקה את הצבא לפני השבעה באוקטובר, שהקימה את מערך ההלשנות להאג, שזרעה כאוס ואלימות ברחובות וחותרת כבר שנים למרי אזרחי. זו קבוצה שרואה בחלק גדול מאוד בציבור היהודי במדינת ישראל אויב אמיתי שצריך להיות מוכרע עוד לפני חמאס וחיזבאללה".
"אנשים שחיים בתוך התודעה המרקיבה הזו, יצרו לעצמם צידוק אפריורי לכל נזק שהם יגרמו למדינת ישראל, כי מבחינתם המדינה בהרכבה הפוליטי הנוכחי, ראויה להיפגע. אין לה זכות קיום כאשר הם לא שולטים ולכן כל נזק שהם יכולים לגרום לה: כלכלי, צבאי, מדיני, הוא מעשה טוב בעיניהם. עלילת שדה תימן היא עוד פרי באושים שגדל במחנה המרד..."
אדייק מעט את דבריו של בלומברג; התודעה שהובילה לעלילת שדה תימן רואה במדינת ישראל ובצבא ההגנה לישראל וחייליו גורם מדכא, אכזר ומושחת. ועל כן, תפקידם של "אבירי הצדק" בפרקליטות הוא לנקות את מערכות המדינה מכל הלאומיות־ימניות־משיחיות שפשתה בחברה הישראלית. ובקיצור: ורטיגו ערכי ומוסרי טוטאלי.
זה הדנ"א של ראשי המערכות האלה ומכאן נגזרת נקודת המבט שלהם, המצדיקה בדיעבד ולכתחילה כל מעשה, מושחת ומעוות ככל שיהיה, שמשרת את המטרה שלהם. ומה שראינו השבוע לא היה אלא רגע של צדק פואטי ברמה הספרותית הגבוהה ביותר.
חוק ללא מוסר
המודל הקלאסי של מערכת שיפוטית מושחתת המצדיקה כל רשע והמרשיעה כל צדק, נמצאת בפרשת וירא בסיפור השמדת ערי הכיכר - סדום ועמורה. על השמדתה של סדום שואל הרב אשכנזי (מניטו) שאלה מעניינת מאוד:
"מיד אחרי המילה מודיע הקדוש ברוך הוא לאברהם ושרה שיוולד להם בן, יצחק. מיד אחר כך מתרחש השיפוט של סדום ועמורה וכל הדיאלוג שבין אברהם לקדוש ברוך הוא, שמטרתו היא לאבחן את עקרונות הצדק, החד, הדין והאמת, הפועלים בעולם".
"השאלה שנשאלת בהקשר הזה היא: למה מחליט הקדוש ברוך הוא דווקא ברגע זה של ההיסטוריה לדון את סדום ואת עמורה? הם הרי פושעים כבר זמן רב לפני כן, ובכל זאת העונש מתרחש רק עכשיו".
התשובה היא, שברגע שאברהם עובר לשלב הבא, ומציג בפני האנושות זהות של צדיק חדש הנעלה על כל מה שהיה לפניו, הוא פוסל את סדום ועמורה במציאות, ולכן הערים הללו נשפטות מיד לאחר מכן, נמצאות אשמות על פי אמות המידה החדשות, ומקבלות את עונשן..." ("עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו" עמ' עד-עה)
הדברים הבאים של הרב אשכנזי מדהימים באקטואליות שלהם: "בחברה מסוג כזה מכירים את החוק, אבל מכירים אותו בצורה לגליסטית־משפטית בלבד, אבל לא מוסרית. האדם כאדם נעלם, ומה שנשאר הם ספרי החוק היבשים. מספיק ללכת לבתי משפט בחברות מסוימות, גם בימינו, כדי להבין על מה מדובר..."
זהו ההבדל העמוק בין אתיקה למוסר שלעיתים מבלבלים ביניהם. אדם יכול להתנהל נכון אתית אך על פי עקרונות בלתי מוסריים בעליל. ובמקרה שלנו הקריסה היא גם אתית וגם מוסרית.
שלב חדש בבניית הזהות
על פי העיקרון הזה, מסביר הרב אשכנזי במקום אחר את הסיבה שלוט לא נכלל בברית אברהם: "לוט לא נכלל ב'ברית אברהם', כי מידת האחווה נבנית אצלו מחוץ למסגרת המוסר. הוא הדגם של 'האח־הבוגד', שלבסוף מוצא את מקומו בסדום ועמורה" ("כי מציון", מקץ).
החיפוש אחר יסוד האחווה היא סיפור העומק שחורז את סיפורי בראשית כזרם נסתר. מי יהיה האדם המוסרי שמגלה את האחווה, ומי יידחה בגלל בגידתו בערך האחווה?
לאור הדברים הללו, נדמה לי שהסיבה העמוקה לכך שהקדוש ברוך הוא סוגר כעת את החשבונות עם כל המערכות המושחתות הפסאודו־מוסריות שהקיפו אותנו, היא כי החברה הישראלית עברה שלב ברמה הזהותית.
במהלך המלחמה החברה הישראלית חשפה שלב חדש בבניית הזהות שלה. היא חשפה את שורשיה - המסירות, האמונה והאחווה שהן נשמת אפה. ממילא, האליטות הישנות, שהתנתקו מהשורשים הללו, מאבדות כעת את זכות קיומן וצוללות במהירות אל המצולות.
לכו תדעו, אולי הן עוד ימצאו שם, על הקרקעית, איזה מכשיר שניסו להעלים.