ישנה תחושה על-טבעית, כמעט מיסטית, בשנים האחרונות בכל הנוגע לבולמוס הבינלאומי - הן במעשים והן ברטוריקה - סביב המונח "פאלסטיין".
אולי הדוגמה הבוטה והסמלית ביותר לאותו בולמוס היא ההפגנה הגדולה בעד "פאלסטיין" שנערכה ברומא לפני כמה שבועות. אחת מתוך שורה של הפגנות אנטי-ישראליות, על גבול האנטישמיות, המתקיימות באיטליה לעיתים קרובות - ולא פעם לאחרונה הדרדרו למצבי התפרעות.
ההפגנה ברומא התקיימה בסמוך לסמלה הבולט והקלאסי של רומא עצמה - הקולוסאום הפלביאני - ובצל נקודת ציון מרכזית נוספת בעיר: שער שנבנה בהוראת אותה משפחה קיסרית, הפלביאנים - שער טיטוס.
המפגינים קראו לשחרור פאלסטיין ו"מהנהר ועד הים פאלסטיין תהיה משוחררת", ממש לצד הקולוסאום - מבנה שנבנה בדם, בזיעה ובדמעות של עבדים עבריים, אבותינו, ששועבדו ונתלשו מארץ ישראל לפני אלפיים שנה בידי האויב המר ביותר בתולדות עמנו עד לעליית הנאצים - האימפריה הרומית. אותה ארץ ישראל שאותם מפגינים ופורעים ברומא וברחבי העולם מבקשים שוב לתלוש מידי הילידים - עמנו.
אותה אימפריה רומית שהחריבה את בית המקדש וירושלים, והנציחה את החורבן בתבליט על שער ניצחון מבין שניים שהוקמו "לחגוג" את הבסת ישראל - שער טיטוס.
כידוע, שישים שנה לאחר חורבן בית המקדש וירושלים, בירת הארץ והאומה, ובתום המלחמה השלישית בין רומא לעם ישראל - הייתה זו אימפריית בני החושך ששינתה את שמה של ארץ ישראל ל"פאלסטיין". הקיסר אדריאנוס, יימח שמו ועצמותיו, ביצע את שינוי השם בדיוק כדי לנסות למחוק את זהותה של ארץ ישראל ושל עם ישראל, ואת החיבור הטבעי, הבסיסי והטבורי ביניהם.
לאותו קיסר צורר הייתה כוונה ברורה: שבימיו ובדורות שלאחריו יאמרו כל יושבי תבל בזדון, במשמעות הפוכה לגמרי מזו שכתב דוד מלך ישראל באמונה שלמה ובנחישות ברזל - את דברי תהילים פ"ג: "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד."
והנה, אותה מיסטיקה ייחודית: מפגן עוינות ושנאה כלפי ישראל, בקריאות לתחיית החזון הרומאי ולשחזור פשעם, דווקא ליד האתרים שבהם נחקקו באבן אותם מעשי השמד. אתרים ששימשו במשך אלפיים שנה עדות אילמת לאבל, לגזלה ולניכוס ארצו, אוצרו, ירושתו וחירותו של עם ישראל.
אבל למען מה כל מאורעות הראווה והשנאה הללו? למען אינטרס של קולקטיב ערבי-מוסלמי, שעה שהאסלאם בכלל קם יותר מחמש מאות שנה אחרי מעשי ההשמדה של רומא. מעבר לכך, מלבד סוחרים נבטים פרוטו-ערביים וכמה שכירי חרב מחצי האי ערב - "ערבים" כלשהם לא היו בקרבת ארץ ישראל ולא היו קשורים אליה בזמן שרומא המציאה לה שם חדש.
דרושה שנאה תהומית ועל-טבעית, המשולבת בבורות יוצאת דופן, כדי לערוך הפגנה והתפרעות דווקא במקום המפריך את טענותיה הבסיסיות ביותר. הכמיהה המרושעת של אותם רבבות ברחבי העולם להחזיר את הזמן לעולם ללא מדינת ישראל - עם ישראל מפוזר בגלויות כשבר כלי - מחפה, ככל הנראה, על כל שקר, כזב וגיחוך.
כמיהה מרושעת זו נובעת בעיקר משני מקורות בעולם המערבי:
האחד, מסורתי ואנטישמי-קלאסי, נעוץ בתפיסה נוצרית קדומה, שלפיה הנצרות והכנסייה באו להחליף את ישראל כעם וכמערכת אמונה. לפי תפיסה זו, עם ישראל אמור היה להישאר כצל של עצמו - גולה וחלש - כאות לכישלונו ולסיום ייעודו.
מנגד, הנצרות האוונגליסטית וזרמים נוספים המדגישים את קריאת התנ"ך והבנתו שינו מן היסוד את היחס לישראל, ובכך חוללו מהפך ביחס כלפי העם היהודי בחלקים נרחבים של העולם הנוצרי בעשרות השנים האחרונות.
המקור השני לאותו רשע מיסטי הוא עדכני יותר, ושרשיו נעוצים במרקסיזם-לניניזם. השקפה זו גורסת כי מדינת ישראל ועם ישראל בכלל מסמלים את הפרטיקולריזם - את הייחוד הלאומי - בצורה המובהקת והמצליחה ביותר על פני הגלובוס.
מנגד, האידאולוגיה הפרוגרסיבית-ליברלית-סוציאליסטית, יחד עם הפוסט-מודרניזם שצבר תאוצה במערב בעשורים האחרונים, מקדשת ערכים "אוניברסליים" ומחלישה את מודל מדינת הלאום בעל הזהות הברורה והחזקה. בפועל, ישראל כמדינה וכעם היא בעלת הזהות הלאומית-תיאולוגית-אתנית החזקה ביותר בעולם המערבי.
יתרה מזו, השקפת העולם האוניברסלית מעדיפה ניהול סוציו-פוליטי-כלכלי בידי ארגונים רב-צדדיים כמו האיחוד האירופי והמוסדות הבינלאומיים, ובראשם האו"ם. היא מתעבת מדינות המביאות לידי ביטוי את עצמאותן ועוצמתן - וישראל עושה זאת בשפע ובהצלחה אדירה.
הכמיהה המרושעת שאנו עומדים מולה חסרת היגיון ורסן. היא מחפשת נואשות לשלול את הגאולה - את הנס הגלוי של ה' באייר תש"ח - גאולה שרק הלכה והתעצמה מאז תחיית המדינה, ומהווה את הניצחון על רומא ועל כל צורריה שבאו אחריה.
לכן ניצבת בפני ישראל הזדמנות לצדק היסטורי - הזדמנות לתקן את ההיסטוריה. כאשר קמים בני חושך, ממשיכי דרכם וחזונם של בני החושך ההם מלפני אלפיים שנה, שגדעו את תולדות עם ישראל כעם חופשי ומתוקן בארצו, שגורלו בידיו - אנו, כעם חופשי בארצו, נקטע את מאמצי הזדון והזממה שלהם.
"פאלסטיין" החלה כשקר ותסתיים כשקר. לא פיסות נייר המתיימרות להיות הסכמים ולא מנהיגים כלשהם מקרב האומות ישנו את האמת הפשוטה הזו ואת הצדק ההיסטורי שנעשה. מדינת ישראל תמשיך לחזק ולבצר את גאולתה, בהתאם לחזון נביאי ישראל, המעוגן בברית הנצח עם אלוקי ישראל.
אילן פומרנץ הוא יזם, חבר בפורום הישראלי למנהיגות, ופועל לקידום מדינת ישראל בעולם