את הרב יעקב גולדברג זצ"ל זכיתי להכיר בתקופת לימודיי במכון לב. הגעתי לשם עם רצון להשלים את לימודי ההלכה ולהיבחן במבחני הרבנות דבר שלא הספקתי בתקופת ישיבת ההסדר.
הפנו אותי ללמוד עם הרב גולדברג, ומיד כבר בתחילת הדרך התגלתה דמות מיוחדת: ענוה, חביבות, אחריות עמוקה ללימוד התורה ולתלמידים.
הרב גולדברג זצ"ל קיבל אותנו, קבוצת בוגרי ישיבות הסדר שונות בסבר פנים יפות. הוא הביא לנו דפי מקורות מסודרים היטב, שכללו ציטוטים מן הראשונים לצד ביוגרפיות קצרות שלהם, דבר שחיבר אותנו לא רק להלכה אלא גם לדמויות שעיצבו את מסורת הפסיקה. בעזרת הדפים הללו למדנו יחד טור, בית יוסף ושולחן ערוך באופן בהיר ומסודר. גדולתו הייתה ביכולת ללמד כמה קבוצות במקביל: הלכות איסור והיתר, נידה, שבת ועוד. כל קבוצה למדה בקצב שלה, והרב התאים את עצמו אליה באורך רוח ובשמחה.
לאחר סיום לימודיי, הצטרפתי לקבוצת הבוגרים הירושלמית שהמשיכה ללמוד עם הרב ולהיבחן במבחני רבנות. הרב לימד הכול מן היסוד, וחזר על החומר שוב ושוב. גם מי שלא הספיק להכין לפני השיעור, ישב בשיעור והרגיש שסדר שלם של לימוד מונח לפניו. לקראת המבחנים היינו אוספים את שאלות השנים הקודמות, והרב היה מוסר שיעורים מסודרים עם תשובות מנומקות לכל שאלה ושאלה. זה נבע מהמסירות האינסופית שלו ללימוד תורה.
כשהמבחנים החלו להיות מורכבים יותר, ונדרשנו לדעת לא רק את לשון השולחן ערוך והרמ"א אלא גם את עומק המחלוקות בין הש"ך והט"ז ולהקיש דינים זה לזה הרב גולדברג לא נרתע. הוא דחף אותנו לדעת לעומק, להבין יסודות ולפתח חשיבה הלכתית. המסירות שלו ללימוד תורה השפיע על כולנו.
סודו בלימוד היה בירידה ל"שורש המחלוקת". מתוך שאלה זו שהפכה לסימן ההיכר של דרכו, הוא היה חותר ללב הסוגיה, מוציא ממנה פנינים של הבנה. לא רק ידע, הבנה חיה בגדר "תורת חיים".
בנושא אחריות הלימוד והדייקנות, אי אפשר שלא להזכיר את שיעוריו בסוגיות שביעית. למדנו משניות שביעית עם פירוש הרמב"ם ורבנו שמשון, והרב הסביר כל שורה בדקדוק, את הקשר לירושלמי ואת כוונת הדברים. אפילו כאשר למבחן היה נדרש רק "משנה ברורה", הרב הוסיף נקודות חשובות משער הציון וביאור הלכה, לעולם לא הסתפק במינימום. הרב לא היה משאיר נקודות פתוחות בסוגיא. היה פורס בפנינו מספרי אחרונים את כל הדינים. לדוגמא בדיני טבילת כלים, היה מפרט את דיני כל סוגי הכלים.
מקובל שלימוד התורה בהמשך החיים מגיע ממה שאדם בנה בקומתו הרוחנית בישיבה. במקרה שלי, רבי מורי בהלכה הוא הרב גולדברג זצ"ל שאיתו נפגשתי בלימודי התואר.
הרב היה מסור לתלמידים בצורה יוצאת דופן. הוא היה מגיע למבחני הרבנות, לאחל בהצלחה לתלמידו וכדי לענות לשאלות של הרגע האחרון לפני המבחן. לאחד החברים, עזר לכתוב מכתב ערעור לרבנות, על אף שכבר לא היה במיטבו.
הרב תמיד דירבן לעשות יותר. בימי אלול, לקום למניין מוקדם יותר. כשסיפרתי לו שקיבלתי תעודת רב שכונה, ורוב הלימוד היה משיעורי הרב. הוא ענה לי שהוא שמח בשמחתי, ושאעלה ואצליח ודרבן אותי להמשיך לרבנות עיר. בפעם אחרת כתב לי, שאם אוכל, שאציב לעצמי אתגרים בלימוד התורה. זו הייתה דרכו במסירות ללימוד תורה ולומדיה.
חבל על דאבדין, יהי רצון שהרב יהא מליץ יושר בעדנו ובעד כל כלל ישראל. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
הכותב הוא הייטקיסט מתלמידי הרב