מזה 28 שנים משמש רמי שני ככתב גלי צה"ל בדרום ובעמדת השידור של ערוץ 7 בכנסת העיתונות באילת הוא משוחח על רמת העיתונות כיום לעומת העבר ועל זירת הדרום מאז השבעה באוקטובר ועד היום ובעיקר לקראת ההמשך.
העיתונות כיום, הוא אומר, שונה בתכלית מזו שהייתה בעבר. "כיום כמעט כל אחד נהיה עיתונאי. מצלם, שולח, זה עולה, ויש ידיעה. בזמנו היינו מסתמכים על מכשיר קטן, הביפר, ועל מקורות שהם בעיקר ידידים אישיים. טלפונים אישיים רבים לא היו אז או שהיו מאוד מסורבלים, אבל הייתה עיתונות כי היינו נוסעים לתחקר בהרבה מקומות, לאסוף מקורות ומידע".
כיום, הוא אומר, נדרשת הסתכלות שונה על מקצוע העיתונות. "אפשר לצרוך מידע מרשתות חברתיות ואפשר לצרוך מידע מעיתונים וכשיודעים לעשות את ההפרדה הזו נכון, יודעים שהמידע שמקבלים מעיתון או עיתונאי יש מאחוריה בדיקה, איסוף מידע והשוואות ולעומת זאת ברשת חברתית מישהו הצליח לצלם משהו וכבר יש ידיעה".
שני סבור שתפקיד העיתונאי אמנם נותר כפי שהיה, אך תפקידו של צרכן התקשורת הוא זה שהשתנה. עליו "להיות הרבה יותר סלקטיבי".
בהמשכה של השיחה אתו, חוזר רמי שני ומשחזר את יום השבעה באוקטובר, היום בו מצא את עצמו מחלץ ניצולים ממסיבת הנובה. "ליוויתי בהתחלה רוכבי אופניים, וכשכל האירוע התחיל שמנו את רוכבי האופניים בנקודת היציאה בצומת אורים, ומשם התחלתי לבצע פעולות חילוץ של מבלים שהגיעו מהנובה לאזור והמחבלים רדפו אחריהם. היה צריך למהר ולהוציא אותם מהמצב הזה".
על השלכות האירוע הטראגי עליו ועל כלל העם בישראל, אומר שני כי הוא סבור ש"זה שינה את כולנו. אני היום פחות נלחץ מזה שאני לא מגיע בזמן למקום כלשהו. זווית הראיה והפרופורציות משתנות גם אם היומיום נשאר אותו דבר. נחשפתי למראות קשים מאוד", הוא מספר, "ומובן שמזה אני מסיק מסקנות לגבי החיים בכלל, וזה משנה".
בהתייחס למה שצפוי מכאן ואילך בדרום, אומר שני כי אמנם ישנם גופים רבים התורמים לשיקומו ופריחתו של הדרום, "אבל יחד עם זה אסור לשכוח שהתושבים מרגישים מאוד מוזנחים. לא משנה כמה פיצוצים תשמע ליד הגבול, זה מערער את הביטחון ואסור שזה יקרה. אז לפני שמחזירים את התושבים צריך לדאוג להחזרת הביטחון, ואם הביטחון לא יוחזר באופן שלם יהיה קשה מאוד לשקם את האזור".
עם זאת אומר שני כי אכן "האזור משתקם. לקיבוץ ניר עוז החזירו את כל החללים החטופים, יש עוד ישובים שמחכים לחלק מהחטופים. עד שכולם יחזרו ייקח עוד קצת זמן", אומר שני ומוסיף כי תחושת ביטחון מלאה, כזו שתעניק לתושבים יכולת שיקום אמיתית, מתבסס בראש ובראשונה על כך "שהתושבים יידעו שאין חמאס מעבר לגדר, שאין מישהו שמאיים עליהם בוקר וערב, יום ולילה, שהתלם האחרון יהיה בטוח. עד שזה יקרה התחושה תהיה רעה מאוד".
"במשך כל השנים התושבים נתנו הרבה הנחות למערכת הביטחון והכילו טפטופים וכו', די, רוצים שזה ייגמר. מדובר באזור שוקק חיים שיש בו רבים שמתגוררים, ופעם הגדירו אותו כ-99 אחוז גן עדן ואחוז אחד גיהנום, אבל האחוז האחד הזה התפרץ בשבעה באוקטובר".