כמעט 11 חודשים חלפו מאז נפילתו של רס"ל (במיל') הלל דינר הי"ד בקרב ברצועת עזה, ואלמנתו, זהבה, מנסה לאסוף את השברים ולהנציח את דמותו הייחודית.
בשיחה עם ערוץ 7 היא משחזרת את דרכו של הלל אל הקרב האחרון, דרך שהייתה רצופה בתחושת שליחות בוערת. "בבוקר השבעה באוקטובר הלל היה במכינה הקדם-צבאית בעלי. כבר בשמונה באוקטובר הם הלכו לעוטף ואחר כך נדדו בין הגזרות".
זהבה מודה כי התקופה הזו הייתה רגועה יותר עבורה ברמה האישית, אך עבור הלל, זה לא היה מספיק. "הוא חיפש את השליחות ומאוד רצה שהם ייכנסו ויפעל בעזה. הוא כתב מכתב למג"ד שלו, שהוא מאוכזב מהגדוד ומהחטיבה, שהם לא מתמרנים. ואז בנובמבר 2024 הם נכנסו לתמרון ולאחר חודשיים הוא נפל", היא מספרת בכאב.
בואו להיות שותפים בהנצחה המרגשת>>>
דווקא בתקופה שלו בעזה, היא משחזרת, הוא מצא את מקומו בצורה הכי משמעותית. "אני חושבת שזו התקופה שהוא הרגיש בה את השליחות שלו. היינו מדברים אולי עשר דקות ביום במקרה הטוב - אבל תמכתי בו בכל כוחי. ברור שגם דאגתי. אני לא חושבת שיש אישה שנשואה למישהו בסדיר או במילואים ולא דואגת. כתבתי את ההספד שלו בראש שלי עשרות פעמים לפני שכתבתי אותו על דף", היא מודה ומציינת כי למרות הפחד המתמיד, היא הבינה את גודל השעה ואת אופיו של בעלה.
כשהיא נזכרת בו, הדבר הראשון שעולה הוא החיוך הכובש שלו, הניבט מכל תמונה. "האמת שגם עכשיו כשאני מסתכלת על תמונות שלו, אוטומטית עולה לי חיוך. איך אפשר לא לחייך כשמסתכלים על חיוך כזה? הוא היה הכי אוהב ומסור, משקיע בי את כל כולו. הוא תמיד דאג לי, גם במהלך התמרון כשהוא היה בעזה והיו לו אלף דברים אחרים על הראש, הוא תמיד דאג שאני אהיה בסדר ושארגיש טוב".
לצד האהבה הגדולה, הייתה בו ענווה מפתיעה. "הוא היה לו מן אמונה כזאת שהוא לא מספיק טוב בשבילי, שלא מגיע לו להיות איתי. תמיד אמר לי שהוא ידחוף וישפר את עצמו ותמיד ישאף לזה שהגיע לו להיות איתי, למרות שאני חושבת הפוך, שאני זכיתי להיות עם אדם כזה".
זה הזמן להצטרף להנצחה המרגשת>>>
תכונה נוספת שבלטה בו הייתה האהבה לאדמה ולטיולים ועל רקע זה גם החל הקשר ביניהם. לכן, גם הבסיס להנצחתו הוא השטח. "לפני המלחמה, כשממש התחלנו לצאת, שאלתי אותו איזה פעם אחת אם יש לו תחושת בטן איך הוא ימות. הוא אמר שהוא חושב שהוא יפול בקרב. בכל מיני שיחות הוא ציין שאם חלילה יקרה לו משהו - שננציח אותו במצפה עם נוף יפה ומעיין".
לצד אהבת הארץ, הלל היה מחובר עמוקות לעולם התורה. לכן, פרויקט ההנצחה השני הוא "ספר תורה נייד, שאנשים יוכלו לקחת אותו לטיולים, שתלמידים בתיכון יוכלו לטייל איתו, או להביא אותו ליחידות בצה"ל שזקוקות לו".
העיסוק בהנצחה, היא מודה, הוא תהליך מורכב. "זה מאוד מאמת את זה שהוא לא כאן, שאנחנו באים להנציח אותו, אבל בו בזמן זה מחבר את המשפחה והחברים לעשייה לזכרו - וזה בדיוק מה שהוא היה רוצה".