רבות מדובר על השינוי שאולי יגיע בפרקליטות הצבאית עם חילופי הצמרת הדרמטיים. בשיחה עם ערוץ 7 מציג אל"מ (במיל') חזי נחמה מספר דוגמאות להשפעתה הבעייתית של האג'נדה שפשתה בפרקליטות הצבאית וממנה חלחלה לדרגי השטח.
המקרה הראשון שנחמה משחזר אירע כאשר שימש מפקד סיירת גבעתי. במהלך פשיטה על מחנה הפליטים אל-בורייג' נהרג אחד הלוחמים. הכוח לכד את מי שהיה אחראי למותו, לאחר שלא סיפר לחוקר השבויים שמחבל מסתתר בבית שאליו נכנס הכוח - מחבל שגרם למותו של הלוחם.
"אזקנו אותו, לקחנו אותו בג'יפ ומסרנו אותו ליחידה 504, היחידה המתחקרת שבויים. אחרי שבוע או שבועיים קיבלתי טלפון מהפרקליטות הצבאית הראשית שרוצים לעצור חיילים שלי כי המחבל התלונן שבדרך הוא קיבל אגרוף..."
"אמרתי לעצמי שיש כאן חוסר הבנה של מי שיושבים מתחת לניאונים. יש כאן חבורה של חיילים שמישהו הרג את החבר שלהם. יכול להיות שמישהו התנהג לא בסדר, אבל זה היה עדות לחוסר החיבור של אותם אנשים למציאות. אתם רוצים לעצור חיילים שיוצאים עכשיו אחרי שנהרג החבר שלהם, רק כי מחבל מתלונן שהוא קיבל אגרוף - מה שאולי נכון ואולי לא? זה סימל בעיניי את גודל הניתוק של האנשים הללו".
המקרה השני שמזכיר נחמה התרחש כאשר שימש מג"ד בגבעתי. במהלך יום עיון שבו הרצו אביחי מנדלבליט, שהיה אז הפצ"ר, ופרופ' אסא כשר, נסוב הדיון סביב רמת הערכיות של ארבעה גורמים: אזרחי ישראל, חיילי ישראל, אזרחי האויב והמחבלים. נחמה סבר בתחילה כי בראש המדרג עומדים אזרחי ישראל, אחריהם חיילינו, אחריהם אזרחי האויב, ובתחתית - המחבלים.
"אבל תוך כדי ההרצאות שלהם אני מבין שהם דוגלים בתפיסה שחיי אזרחי האויב קודמים לחיי חיילי צה"ל. חשבתי שאולי לא הבנתי, שאלתי על כך וננזפתי על חוסר ההומניות שלי ועל חוסר ההבנה שלי כמג"ד באחריות לחיי אזרחי האויב."
נחמה מזכיר גם את דבריו של בני גנץ, שכיהן כרמטכ"ל, והתפאר בכך שסיכן חיילי גולני כדי למנוע פגיעה באזרחי האויב. "זה מעיד יותר מכל על חוסר עמוד השדרה הערכי והבלבול העמוק שאנחנו בתוכו. אנחנו מסוגלים לחשוב שנסכן את חיילינו כדי לשמור על חיי אזרחי האויב. זה נובע מתפיסות פוסט-מודרניות עמוקות ששמות את כל האנשים ביקום באותה רמה. אין עניין של עם, לאום ומלחמה, אלא אזרחי אויב שצריך לשמור על חייהם יותר מכל."
דבריו של נחמה מובילים לאירועי המלחמה הנוכחית, שבה הציגו הוא וקצינים בכירים אחרים תוכנית סדורה להעברת האוכלוסייה העזתית דרומה, כדי להפריד בינה לבין המחבלים, ולאחר מכן ליצור מצור על האזור שבו יישארו המחבלים עד לכניעתם - הכול בהתאם לדין הבין-לאומי.
"אבל כל הזמן אני שומע שהפצ"רית מתנגדת, ועכשיו אפשר להבין שזו האג'נדה שלה - יותר עסוקה בלמצוא חן בעיני הקהילה הבין-לאומית ומשפטנים בעולם. הראש שלה במקום אחר, ולכן היא מסוגלת להיות מעורבת במעשה הנפשע של השמצת חיילי צה"ל ועלילות דם על חיילי צה"ל."
נחמה מוסיף ומספר על הקושי שלו לעכל מציאות שבה אלופה בצה"ל נוקטת צעדים כאלה, הן במעורבותה בפרשת שדה תימן והן בהסתרת הראיות. "איך היא מסתכלת לעצמה בעיניים? היא אלופה בצה"ל. מעבר להשפלת המעצר, היא מתנהגת כאחרון הפושעים הקרימינליים - הולכת לים ומאבדת את הטלפון. אין טיפת ישרות? אנשים רואים אותך כאלופה בצה"ל... זה שבר את ליבי."
על רקע כל זאת נשאל נחמה אם הוא רואה סיכוי לתיקון. הוא משיב בביטחון שכן: "יש סיכוי לתקן, כי הגוף בריא גם אם הראש חולה. זו הבשורה הגדולה, וראינו את זה במלחמה הזו. ראינו את בנות הזוג, המשפחות, הכלכלה, היהודים מחו"ל. כשאני פוגש את דרגי השטח ברור לי שזה רק עניין של זמן עד שהגוף הבריא ישתלט על הראש החולה ויקיא אותם החוצה. בשבוע האחרון אנחנו רואים את זה קורה בקפיצת דרך, אבל זה עוד ייקח זמן עד שהגוף יקיא את החלקים החולים הללו."