במרוץ לראשות עיריית ניו יורק שהסתיים זה עתה בניצחונו של זוהרן ממדאני, דיווחה רשת CNN כי הוא קיבל 33% מהקולות היהודיים.
בהתחשב בהצהרות האנטי-ציוניות הברורות ובהיסטוריה המתועדת והמתוקשרת היטב של ממדאני, רבים מוצאים נתון זה מבלבל.
בצורה תקיפה ואסרטיבית, ממדאני תיאר את חזונו לממשל לאחר כניסתו לתפקיד. בניגוד למה שאנו רגילים לשמוע בנאומי ניצחון, לא הייתה גישה של "בואו כולנו נתאחד", לא מילות חן ליריביו ולא הכרת תודה לראש העיר היוצא. תחת זאת, נשמע אתגר חצוף וכמעט שחצן לנשיא טראמפ ותיאור עצמי מלא ביטחון כ"סוציאליסט דמוקרטי".
הבחירה בציטוטים שבהם השתמש ממדאני בנאומו מספרת רבות עליו. הוא הזכיר את יוג'ין ו. דבס, סוציאליסט אמריקאי, ואת ג'ווהרלל נהרו, ראש ממשלת הודו הראשון לאחר הקולוניאליזם הבריטי. בנימה של "תקווה" שהזכירה את ברק אובמה, הוא נמנע במכוון מאזכור של אובמה או כל דמוקרט מיינסטרים אחר.
האם זה צריך להטריד את יהודי ניו יורק? אלה שהצביעו לממדאני יזכירו את הבטחתו שהוא "עומד איתן לצד היהודים בניו יורק ואינו מהסס במאבק נגד מכת האנטישמיות". אלה שלא הצביעו לו עשויים לצטט את המשפט שבא מיד לאחר מכן: "יותר ממיליון מוסלמים יודעים שהם שייכים - לא רק לחמשת הרבעים של העיר הזאת, אלא גם להיכלי השלטון והכוח".
אין ספק שמוסלמים-אמריקאים ראויים להיות בהיכלי השלטון לא פחות מכל אמריקאי אחר. השאלה היא כיצד יופעל הכוח הזה. בהתחשב בהיסטוריה של ממדאני ובקשריו עם דמויות כמו לינדה סרסור והאימאם סיראג' ווהאג', אפשר להבין מדוע הדבר מעורר דאגה.
ממדאני אינו מסתיר את ביקורתו החריפה על ישראל, אותה הוא מכנה מדינת אפרטהייד ומאשים ברצח עם. לדבריו, ראש ממשלת ישראל צריך להיעצר. ובכל זאת, הוא מתעקש שאינו אנטישמי ואף חוזר ומגנה אנטישמיות בנאומיו. ייתכן שזה מה שמאפשר ליהודים רבים לתת לו לגיטימציה.
עבור אחרים, ברור כבר כעת שאפילו עמדות אנטי-ישראליות קיצוניות אינן מהוות עוד מכשול פוליטי, ואף עשויות להוות יתרון.
מה שקרה בניו יורק ממחיש עד כמה כוחו של "הקול היהודי" נחלש, במיוחד בכל הנוגע לישראל. מספיק יהודים כיום אינם מוטרדים מעמדותיו של ממדאני, וחלקם אף מזדהים איתן. אחרים - כמו המפגינים מול הקונסוליה הישראלית שזעקו נגד "הרעבת ילדי עזה" - עשויים להגדיר עצמם כ"פרו-ישראליים" אך גם "פרו-פלסטיניים".
לכן, ממצאי CNN אינם צריכים להפתיע. כבר לפני יותר מחמש שנים שאלנו יהודים-אמריקאים שאלה ישירה: למי היית מצביע לראשידה טאליב או אילהאן עומאר מול רפובליקני מתון ופרו-ישראלי? כמעט שליש השיבו שיצביעו לטאליב או עומאר - נתון זהה כמעט לממצא הנוכחי.
אלה שהופתעו אז כבר אינם מופתעים היום. מה שקרה ליהודי אמריקה לא התרחש בן-לילה. זו מגמה שנבנית כבר שנים, ולא נראה שהיא עומדת להתהפך בקרוב.
ואכן, הנתונים האחרונים שלנו מאשרים זאת: גם בשנה שעברה, בעיצומה של מלחמה בישראל, כ-27% מהנשאלים היו מצביעים לעומאר או טאליב, ו-18% נוספים אמרו שישראל כלל אינה שיקול בהצבעתם.
עידן הקונצנזוס הדו-מפלגתי סביב ישראל, במיוחד בניו יורק, נראה כי הסתיים. ממדאני סיכם את נאומו במילים בערבית: "אנא מינקום ואלאיקום" - נילחם למענכם, כי אנחנו אתם.
זוהרן ממדאני בוודאי לא יילחם למען הציונות או למען ישראל. אך מתברר שזה כלל לא מטריד חלק גדול מיהודי ניו יורק, הסבורים שהוא כן יילחם למענם. בישראל, כדאי שנתחיל לחשוב ברצינות על היחס שלנו לקהילה היהודית-אמריקאית המשתנה - ובעיקר למציאות האמריקאית החדשה שבתוכה היא מתקיימת.
הכותב הוא ד"ר יצחק מנסדורף, מומחה לפסיכולוגיה פוליטית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA). כיום, עורך מחקרים וסקרי דעת קהל בפסיכולוגיה פוליטית, כולל הפסיכולוגיה של טרור, לוחמה פסיכולוגית ודיפלומטיה ציבורית.