חבר הכנסת אריאל קלנר (הליכוד) מספר בראיון באולפן ערוץ 7 על הרדיפה על רקע פוליטית שהוא חווה בשנים האחרונות - ופוגעת לא רק בו אלא גם במשפחתו.

הוא אינו מהסס להשתמש במונח "טרור" כדי לתאר את הרדיפה כלפיו וכלפי חבריו. "זה טרור לכל דבר ועניין. הייתי הולך לבית כנסת בערב שבת, עם ליווי משטרה כי מפגינים מקללים וצועקים עליך".

"היה אירוע שהמפגינים עמדו מתחת לבית שלי וצרחו בקולי קולות. אשתי ואני לא היינו בבית. הבן הקטן נכנס ללחץ ובכה. בלילה הוא התעורר וסיפר שחלם שפוגעים באמא".

במקרה אחר, בנו הבכור, שהיה אז כבן תשע וחצי, הותקף מילולית ברחוב על ידי אדם מבוגר. "זו הדרך שבה קבוצות קטנות משליטות טרור ומקדמות את האג'נדה שלהם, באמצעות פחד, באמצעות אלימות, ואני לא אתן לזה לשבור אותי".

עם זאת, הוא שואב כוח גדול, מהתמיכה הציבורית. "כל כך הרבה אנשים מחזקים אותי, ברחוב, בקניות. אני יודע שיש מאחורי ציבור ואני בשליחות".

תחושת השליחות הזו היא הבסיס לכל פעילותו הציבורית, והיא נטועה עמוק בסיפור חייו האישי ובתהליך חזרתו בתשובה.

קלנר, שגדל בחיפה בבית שאינו דתי מספר על חיבור עמוק מגיל צעיר לסיפורי התקומה והמחתרות, ועל ההשפעה העצומה של סבו וסבתו, מסורבי עלייה מברית המועצות, על חייו. "סבא וסבתא שלי, עלו לארץ כשאני הייתי בערך בן תשע, אחרי שהם היו עשר שנים בסירוב ברוסיה רק בגלל ששמרו על הזהות היהודית. הסיפורים שלהם והשיחות איתם חיזקו אצלי מאוד את הזהות".

הטלטלה הראשונה בחייו, בהקשר הפוליטי, הגיעה בגיל 13 עם חתימת הסכמי אוסלו. "זה היה שבר נוראי כי הייתי מאוד נקטע בזהות היהודית ופתאום יש תחושה שכל מי שעוסק בארץ ישראל השלמה פחות רלוונטי. הייתי מסתובב בתחושה שאני לא שייך לדור הזה".

הוא החל ללכת להפגנות נגד ההסכמים, שם נחשף לראשונה לציבור הדתי-לאומי ולתפיסות אמוניות. אך האירוע שהביא לשיאו את תהליך התשובה שלו היה הגירוש מגוש קטיף. "שם הבנתי שבלי שורשים עמוקים, בלי אמונה, זה לא ילך".

את תפיסת העולם הלאומית-יהודית הזו הוא מיישם גם בהתייחסותו לעיר הולדתו, חיפה. הוא מתאר אותה כעיר "מתונה", שבה "אפשר לנהל שיח", אך מזהיר מפני מה שהוא מכנה "קונספציה" ביחס לדו-קיום.

"לבוא ולטייח תנועות לאומניות ומוטיבים לאומיים ערביים ולומר 'אם ניתן להם אזרחות הכל יהיה בסדר', זה סוג של קונספציה. בעיות לאומניות לא נפתרות באמצעות רווחה וכלכלה. צריך לתת לערבים ולמיעוטים בינינו את כל הזכויות - בתנאי שהם מבינים ומכירים שזאת המדינה היהודית היחידה על הגלובוס. ברגע שהם מבקשים זכויות לאומיות - שם נגמר הסיפור".

קלנר חושב שהטלטלה שעברה ישראל בשבעה האוקטובר זיקקה את הצורך באחדותו ומסיים בקריאה לשינוי השיח הפנימי בישראל. "אחד הדברים שהטריף אותי לאורך השנים הוא שכשמישהו לא מסכים איתך, הוא רואה אותך כאויב. פעם היינו אויבי השלום - והיום אויבי הדמוקרטיה. צריך לדבר עם אנשים מתוך הנחה שכולנו רוצים את טובת המדינה וביחד נשיג אותה. נכון, יש מחלוקות ואפשר לומר דברים נוקבים, אבל מתוך הבנה שאנחנו עם אחד".