מהמתנות המופלאות שנתן מלך העולם לאנושות: היכולת להתחדש בכל רגע נתון. מתנה זו הינה חלק מה-DNA של העולם הזה מיום בריאתו: המחדש בטובו, בכל יום, תמיד, מעשה בראשית.
והוא דבר מופלא שאין לתאר. אפילו בפעולה זהה בדיוק לזו שעשינו לפני רגע, טמון חידוש. רק לפקוח את העיניים ולגלות את החידוש.
יש ימים קשים יותר וקשים פחות - וכפי שהגדיר זאת רבינו תם בספר הישר (הובא בספר עלי שור חלק א') - "ימי האהבה" ו"ימי השנאה". הדרך היחידה לשרוד את תלאות היומיום ולגלות את אותם חידושים המתחדשים בכל יום תמיד, היא ההודיה. לייקר כל כל מתנה, גם אם היא מכוסה בכיסויי הטבע, בתודה. ושוב תודה.
גם כשזוכים לומר "מזמור לתודה" כמה פעמים בזו אחר זו ומנסים להתבונן קמעא-קמעא במילות המזמור ככל שהמוח משיג - בכל אמירה ואמירה, מגלים תובנות חדשות. גם אם תובנות פשוטות ומתבקשות לכאורה, אבל הן חדשות, כאלה הבוקעות ממעמקי הלב.
לפני עשרות בשנים, ביקש נכד אוהב להפתיע את סבתא הרבנית אסתר כ"ץ (אשתו של הרב דב כ"ץ, מנהל בתי הדין הרבניים) שניחנה ברגש יוצא דופן ופיה מלמל תפילות ללא הפסקה בספר תהילים חדש ראשון מסוגו שיצא לאור, כאשר לכל מילה מוצמדת הביאור שלה.
סבתא הודתה לנכד מעומק הלב, אך הסבירה לו בעדינות כי תשמח להמשיך לשפוך צקון לחשה אל תוך ספר התהלים הישן והפשוט ולתת לליבה לפרש את המילים מבלי להתחייב לתכתיבים שנכתבו מראש.
בימים האחרונים, בפתחו של קבר רחל, פתחנו פרק ק' בתהילים. אמרנו כמה פעמים, וכך יצא בפשטות, בחסד ה', פירוש פשוט ממעמקי הלב, בדרכה של הסבתא ע"ה, בתקווה שיהיה זה לתועלת אי אלו מהקוראים.
מִזְמוֹר לְתוֹדָה - ובכן, דוד המלך נעים זמירות ישראל מבקש להדגיש כבר בפתחו של פרק ק' בתהילים: זהו לא עוד "מזמור". זהו "מזמור לתודה". בפרק זה טמונים כל יסודות התודה. הסכיתו ושמעו.
הָרִיעוּ לַהשם כָּל הָאָרֶץ - במילים אחרות: נהנית? ספר לחבריך. טוב לך. אתה מרגיש שהשם אוהב אותך ונותן לך כמויות של טוב. אל תשאיר את הטוב הזה לעצמך. כי עצם ההכרה בטוב, גם אם זהו טוב האופף מישהו אחר בסביבתכם, מדבקת ומייצרת עוד ועוד טוב. ובכלל, הקב"ה 'יסתדר' מצוין גם בלי ה"תודה רבה" שלך. ההודיה נועדה קודם כל עבורך. ברצותו לשדרג את חייך ולייקר בהם כל רגע וכל פעולה, ברא לנו הטוב והמיטיב את האפשרות להכיר בתודה ולבטא אותה במילים.
עִבְדוּ אֶת השם בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה - ניסיון העושר גדול מניסיון העוני. לפעמים - מפחיד לכתוב זאת - קל יותר לעבוד את ה' "מן המצר". קל יותר לבקש ולבכות מאשר להודות ולרקוד. דוד המלך מזכיר לנו: גם כשאתם שמחים, השפע עצום והכל סביבכם מלבלב, זכרו נא לא להזניח את מי שברא את כל הטוב הזה. עבדו אותו. בואו לפניו ועשו רצונו, ברננה.
דְּעוּ כִּי השם הוּא אֱלֹקִים, הוּא עָשָׂנוּ, וְלוֹ אֲנַחְנוּ - נכון, עכשיו אתם מרגישים בגג העולם, אך זיכרו: לא בכוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. ה' הוא האלוקים. עשה, עושה ויעשה. הוא ורק הוא. כל מה שיש לנו - כולל אנו עצמנו - שלו. בלעדיו אנחנו שום דבר וכלום.
עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ - המסר האחרון כוחו יפה גם כשאנחנו "עם" שמבטא עוצמה, וגם כשאנחנו "צאן" המבטא חולשה ורוך - תמיד, בכל מצב, אנחנו שלו. הוא עושה עבורנו את הטוב ביותר גם כשאנחנו "צאן" ולא מרגישים בכך.
בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה - נכון, אפשר להודות גם לבד, ב"כותל" הביתי. ובכל זאת, היהדות מתווה דרך ומקום להודיה, בדיוק כמו לתפילה, והיא: ברוב עם הדרת מלך. ללכת ל"שעריו" - שערים המצוינים בהלכה, המה בתי המדרש וגדולי ההלכה שבדור; ל"חצרותיו" - חצרות בית ה' - אלה הם מקומות התפילה (בתי הכנסת, שריד בית מקדשנו וקברי הצדיקים). היא-היא ההודיה המובחרת.
הוֹדוּ לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ, כִּי טוֹב השם לְעוֹלָם חַסְדּוֹ - אחרי הנחיתה אל המציאות מן הטוב, זיכרו: גם אם יהיו רגעים שלא תרגישו בטוב הזה, כי טוב השם לעולם חסדו. הקב"ה כולו חסד. בעולם הזה ובעולם הבא. לעולם.
וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ - גם אם חלילה יש מי שלא זוכה להחזיק ביסודות ההודיה שהתווה לנו דוד המלך; גם אם יהיה מי שישכח חלילה מאיפה כל הטוב הזה - עד דור ודור אמונתו. הוא, הטוב והמיטיב הנצחי, תמיד מאמין בנו, יחכה שנתקרב אליו ונגיד תודה, יחכה גם לדורות הבאים אחרינו.
וגם אם קשה לכם לומר מזמור לתורה, אל תתייאשו. פשוט תגידו במילים שלכם: תודה, אבא! טאט'ע! Thank You, Hashem!. הישועה כבר בדרך.
הכותב הוא עורך השבועון "בקהילה"