מי אמור לחנך את ההורים?

בס"ד

חברים ומשפחה נפרדים היום (חמישי) ממנחם ליצמן, הצעיר החרדי שעל פי המשטרה ככל הנראה שלח יד בנפשו וקפץ למותו מגובה באתר בנייה בזמן "עצרת המיליון" בירושלים.

רגע לפני האירוע המצער, פרסם ליצמן הודעת פרידה כואבת בחשבונו ברשתות החברתיות: "אני אוהב אתכם, ואני מבקש סליחה. אבל אני כבר לא יכול להתמודד. אני נפרד מכם עם דמעות בעיניים וניפגש ביחד עם המשיח". וואלה, יואב איתיאל.

מה קרה? למה? מה הסיבה? הציקו לו? לא הציקו לו? מי הציק לו? זו כבר שאלה אחרת.

אבל שורה תחתונה, כנראה שהיה איזה עניין חברתי לא פתור ובגלל שאני חלילה לא רוצה להוציא שם רע על אף אחד ולא לקפוץ לכל מיני מסקנות נמהרות ללא ביסוס, ברשותכם נשאיר את זה באופן הזה.

מה שכן, הטרגדיה הזו הזכירה לי את ההלם שחטפתי כשהלכתי לראיין את אופק ראשון, הילדה שזעזעה את כל המדינה כאשר היא חשפה שעשו עליה חרם במשך שש שנים רצוף! מכיתה א' ועד לכיתה ו'.

איפה הייתה מערכת החינוך? או הצוות החינוכי? או איזה מבוגר אחראי? איך זה יכול להיות שזוועה חברתית כזו מתרחשת ואף אחד לא מניח את האצבע על הסכר?

ואז שאלתי את אופק:

"תגידי, ההורים האלו של אותם ילדות שפגעו בך. הם הבינו שלמרות שהילדות שלהם טובות בבסיסם, ההתנהגות שלהם מפלצתית והם חייבים לטפל בזה בהקדם?

זה לא הפריע להם שהילדות שלהם אשכרה רוצחות לך את הנשמה יום אחרי אחרי יום במשך שש שנים ברציפות?

אופק הסתכלה עליי ואמרה לי:

"הפריע? אתה יודע שהם העיפו את אמא שלי מקבוצת הווטסאפ של ההורים?".

ובכן, אני מחנך כבר הרבה שנים, אבל כזה עדיין עוד לא שמעתי.

"הם מה?" שאלתי אותה...

"מה ששמעת" חזרה אופק. "הם העיפו את אמא שלי מהקבוצה...במקום לטפל בעניין. לדבר עם הבנות שלהם. לעורר את המודעות. הם פשוט אימצו את דפוסי ההתנהגות הדורסנית של הילדות שלהם והעיפו את אמא שלי...".

וכאן נחשפתי לתופעה שלמען האמת לא באמת הייתי מוכן להודות בקיומה אולי בגלל שהיא נראתה לי כחתיכת הזיה. תקשיבו טוב:

לא רק שהורים לילדים דורסניים ומתעללים לא באמת עוצרים אותם או מודעים לכך שהם מגדלים ילדים בעלי דפוס התנהגות של מפלצת...

הם גם מכחישים את כל העניין, הופכים את הקורבנות לילדים שמתקרבנים ועוד מאשימים את הורי הקורבנות שהם עושים עניין מכל דבר ומגדלים בבית ילדים סמרטוטים שלוקחים ללב כל דבר.

בסך הכול פרסמו צילום מסך אינטימי של הילד שלהם והפיצו לכל הקבוצה של השבט כולל הבנות. ביג דיל.

אז הרסו לו את החיים. אז צילקו אותו לעוד ארבעים שנה. אז גרמו לו עכשיו להצטרך לפסיכולוגים למשך עשרים שנה אחת לשבוע.

אז רצחו לו את הנפש. יאללה, תתקדם. תתקדמו. דפדפו הלאה.

מעל 25 שנה אני בשדה החינוכי ותמיד התרכזתי בכל עניין החרמות בילדים ובנוער. ידעתי שחינוך מתחיל מהבית והכול זה מההורים, אבל אף פעם לא האמנתי שלפעמים, ההורים הם לא חלק מהבעיה, אלא הם הם הבעיה.

בדורסנות. בדקירות. ברעל. בחוסר המודעות. בזוועה החינוכית.

אנחנו מחנכים ויש לנו מנדט לחנך את הילדים שלהם. את התלמידים שלנו. אבל מי למען ה'...מי אמור לחנך את ההורים?