הכל כבר נאמר ונכתב והוסבר ונטען בפרשת הפצ"רית, מסיפור ההתאבדות התמוה של הסלולארי שלמד לשחות ועד לאיתורו כשהוא מתפקד אחרי שבוע במי הים התיכון (ואשרי המאמין).
אבל מלבד החומרה הבלתי נתפסת בכך שאדם שמחזיק בתפקיד רגיש כל כך, כזה שמשפיע על חיים ומוות של לוחמים במגוון סיטואציות, מתנהג כאחרון העבריינים, יש כאן שני היבטים רחבים ומשמעותיים אפילו יותר. הרבה יותר.
הראשון שבהם הוא היות האירוע המוני ופומבי. מרגע לרגע מתברר שיותר ויותר אנשים בתוך הפרקליטות הצבאית היו מעורבים באירוע. הדלפת סרטון שדה תימן פלוס שקר לבג"ץ הוא צירוף חמור במיוחד גם כשהדבר נעשה במחשכים על ידי הפצ"רית לכשעצמה. הוא חמור בכפל כפליים כשיש לו אינספור שותפים, במין מסר כזה שמוכיח את מה שהימין טוען כבר מזמן: בחלק מגופי מערכת המשפט הישראלים פשט כל כך הסיאוב בצמרת, עד שאין אפילו במה להתבייש.
לא מדובר כאן בעבירה שנעשתה בהיחבא, בפשע שנדרש לו חיפוי. מדובר כאן בצעד טקטי-פוליטי שנעשה בהחלטה מודעת של צמרת הפרקליטות הצבאית, כשהעניין הפעוט הזה שנקרא שמירה על החוק מהווה בקושי המלצה. כי הרי מה זה החוק הזה בכלל, הוא הרי מיועד לפשוטי עם. רק דמיינו מצב בו שר בכיר משקר לבג"ץ ביודעין, וגם עושה את זה בשיתוף פעולה ואחרי התייעצות עם כל צמרת משרדו והמפלגה שלו.
ההיבט השני הוא חלקה של היועמ"שית, ויש כאן בדיוק שתי אפשרויות: או שמדובר במטומטמת, או שמדובר במושחתת, ובשני המקרים היא לא יכולה להמשיך בתפקיד אפילו דקה.
הרי כשבאים לחקור הדלפה, המינימום המתבקש זה לשלוח לפוליגרף את (ורק את) עובדי הפרקליטות הצבאית שהיו מעורבים בתיק, וכאן ברור ששום דבר מזה לא נעשה. מכיוון שהיועמ"שית היא זו שמנסה לשכנע את בג"ץ שבלתי אפשרי לאתר את המדליף, משמע אחת משתיים: או שהיא מטומטמת שלא מבינה את הסיטואציה, והצליחו לעבוד עליה בקלי קלות כאילו בדקו את האירוע ואי אפשר למצוא את המדליף. כמובן, במקרה כזה, היא לא יכולה להמשיך בתפקיד שדורש רף מינימאלי של מוח מתפקד.
האפשרות השנייה, וכנראה הגרועה יותר, היא זו שגם היועמ"שית מעורבת באירוע עד צוואר, שגם היא ידעה והצטרפה למסע החיפוי, ושגם היא שיקרה ביודעין לבג"ץ. במקרה כזה, כמובן, היא צריכה להשתכן אחר כבוד בנווה תרצה. כך או כך, נדמה שממשלת ישראל יכולה וצריכה להתחיל לבחור את היועמ"ש הבא.