עם התחקירן נצ"מ בדימוס אבי וייס ביקשנו לשוחח אודות אירוע שהתקיים בבית המשפט בסוגיית המרגל.
האירוע שהתרחש בשבוע שעבר לא זכה לסיקור כלשהו בשל הפרשה האחרת המעסיקה את כולנו, פרשת הפצ"רית, אך נצ"מ בדימוס וייס קושר בין שתי הפרשיות בקשר הדוק ומוסיף עוד כמה פרשיות מטרידות שגם הן, מסתבר קשורות זו לזו.
בראשית הדברים מתייחס וייס לאירוע נטילת הכדורים של הפצ"רית לשעבר, אירוע תמוה לכשלעצמו שכן כאשר היא שוחררה לביתה לא הוצמד לה פיקוח שימנע ניסיונות התאבדות, בעיקר לאחר האירוע בחוף הים. וייס קובע כי מדובר באותו תהליך טיוח המלווה אותנו לאורך כ-15 פרשיות שונות ובהן גם פרשת המרגל, כניסבת 800 הטלפונים שבהם תיעוד מעשי הנוח'בות, מניעת אישור מצב המלחמה ביומה הראשון של המלחמה ועוד. וייס מסביר:
לדבריו, תירוש ירושלמי לא עשתה הצגה אלא מדובר היה בהתאבדות שנכשלה. הוא מספר כי כאשר טען את הטענה זכה לכעס רב, אך הנתונים הסטטיסטיים וההיכרות שלו את הדברים מלמדים שנשים מתאבדות ולא מצליחות. ההיסטוריה, גם הישראלית, מכירה הרבה מקרי התאבדויות של אנשים שנפלו מרום מושבם ועד לתחתיות.
וייס קובע כי ההיגיון חייב למנות בן משפחה או אדם מהמערכת שישגיח על הפצ"רית לשעבר בביתה, במידה ואכן מחליטים לשחרר אותה למעצר בית, החלטה שגם היא עצמה תמוהה לטעמו. לדבריו גם אם בעלה או בני משפחתה הקרובים ביותר אינם יכולים להתמנות לתפקיד בשל חשד כזה או אחר הרי שניתן למצוא אדם מהמעגלים היותר רחבים או כאמור אדם מהמערכת. אם כי לדעתו של וייס "צריך היה להעביר אותה לאישפוז תחת השגחה כי יש לה נטיות אובדניות".
באשר לפרשת המרגל מזכיר וייס כי שוב ושוב נדחה הדיון בניסיון לסגור את הפרשה בתואנה לאי שפיות. הדיון אמור היה לקרות ב-13 למאי אך אז נדחה ל-21 בספטמבר ומאז לנובמבר ובשבוע שעבר הוחלט שוב לדחות את הדיון לפי שעה ללא קביעת תאריך חלופי, כאשר בכל פעם מה שגורם לשופטים לדחות את ההחלטה על סגירת התיק בשל אי שפיות, היא ההפגנה שמוביל סגן השר, חבר הכנסת אלמוג כהן, ובכך הוא ועורך הדין אפרים דמרי מונעים טיוח שהמערכת מבקשת לבצע.
במסגרת טיוח זה הוחלט שלא לחקור עשרות קצינים בכירים שהיו מעורבים בדרך כזו או אחרת בפרשת המרגל. מי שקיבל את ההחלטה שלא לחקור את אותם קצינים על אף חומרת פרשת המרגל, היא הפצ"רית ומי שהחליט שאין להמשיך בחקירה היא היועמ"שית, אומר וייס
"אותם שחקנים, פצ"רית יועמ"שית, פרקליט המדינה והמשנה שלו, כולם מעורבים בפרשת הפצ"רית\שדה תימן, חוזרים כל הזמן כדי להגן על עצמם. הם רוצים להסתיר את מעורבות ארה"ב בעניין ואת מעורבות הרש"פ בטבח".
"אותם אנשים כיסו את סיפור המרגל והם מנסים לעשות זאת דרך אי שפיות", אומר וייס ומסביר את שתי הדרכים לשחרור בתואנת אי שפיות, האחת היא קביעה שכעת החשוד אינו שפוי, מה שגורם לסגירת התיק ולאישפוז עד שוועדה תחליט שהוא החלים ואז ישוב המשפט להתקיים, והמסלול השני הוא קביעה שבזמן ביצוע העברה החשוד לא היה שפוי, מה שגורר שחרור לטיפול רפואי באישפוז שאורכו כאורך התקופה שבה על פי ההערכות אמור היה החשוד לשבת בכלא.
עוד מספר וייס: "קרה כאן תהליך מדהים. כשהוא נעצר היה לו עו"ד בדואי שבדרך לבית המשפט אמרו לו לחזור חזרה. זה ידוע לי כי חבר הכנסת אלמוג כהן כתושב הדרום יצר אתו קשר, דיבר אתו, הקליט אותו והוא סיפר לו על כך. המרגל הועבר ל"חקירת צורך" כלומר חקירה בעינויים בשב"כ. המשפחה הזמינה את עו"ד משה מזור, מגדולי הפליליסטים בישראל, בעל ניסיון בהגנה על מרגלים. העבירו את המרגל למסלול בדיקות אי שפיות. משה מזור לא הסכים לכך, והוא הוחלף על ידי עורכת דין אלמונית לגמרי, עו"ד עדי ריטיגשטיין אייזנר, שהיא... רס"ן בפצ"ריה. היא הסכימה לקו הזה של איבחון אי השפיות. הוא עבר איבחון מסודר ובית המשפט קבע שהוא יאושפז במחלקה הפסיכיאטרית של שב"ס, שם הוא נמצא עד היום".
"עורכת הדין הגישה בג"ץ נגד חקירת מבקר המדינה בשב"כ, וכך הצליחו לעכב במשך כמעט שנתיים את המבקר מלבקר את מה שקורה בשב"כ", מספר וייס ועובר לשלב שבו מנסים לסגור את התיק דרך אחד ממסלולי אי השפיות, או אי שפיות כעת או בזמן ביצוע העבירה, כך שלא ניתן יהיה להעמיד אותו לדין.
לקידום מהמהלך הוחלף צוות עורכי הדין לצוות בכיר ביותר ממשרד אפרת-נחמני, כשבעלת הבמשרד היא סא"ל בפצ"ריה, מספר 2 במשרד שלה הוא עו"ד מארק פרי שהוא... סא"ל בפצ"ריה ועורך הדין השלישי שמלווה את הדברים באופן שוטף הוא עורך הדין נועם וינר שהגיע מהשב"כ והוא ממקימי תנועת 'אומץ לסרב'. כך הצוות הזה של פצ"ריה-שב"כ מניע את התהליכים כדי להביא לסגירת התיק הזה, ורק ההפגנות בהובלתו של ח"כ אלמוג כהן מונע את קבורת הפרשה הזו מתחת למחשבים החסויים של השב"כ והפרקליטות".
בדבריו מציין וייס כי הנזק שנגרם בשל פעילות המרגל בימיה הראשונים של המלחמה לא נחקר ולכן ניתן רק להעריך אותו, אך ככל הנראה מדובר ב"פעולת הריגול הכי חמורה שהייתה בישראל בשנים האחרונות, הריגול מנע פעולה התקפית בבית החולים שיפא, שם היו רוב החטופים בימים והשבועות הראשונים למלחמה, והוא היה קמב"ץ הפעילות המיוחדת ברצועת עזה". את כל זה מנסים במערכת לסגור בביקור של המרגל פעם בשבוע או שבועיים אצל פסיכיאטר שישחרר אותו עד לביקור הבא, ובכך יימנעו חקירות הקצינים והמעורבים האחרים בפרשה.
שאלנו את נצ"מ וייס אם ניתן להבין ממכלול דבריו שיש מי שרוצה בהתאבדותה של הפצ"רית לשעבר, ולכן לא מונה לה משגיח כשהיא שוחררה לביתה, מה שהוביל בסופו של יום ללקיחת אותם כדורים, למעשה לניסיון התאבדות שני. וייס סבור שהאמירה שמישהו רצה בהתאבדותה היא אמירה חריפה מדי, ויש לדייק את הדברים ולומר ש"זו רשלנות מכוונת. חלק מתהליך הטיוח".
"למה המחבל שהתלונן על כביכול האונס נעלם כמו מנהל בית החולים שיפא שנעלם גם הוא? הפרקליטות הצבאית נאלצה להודות שהוא נעלם, כלומר שהעד הראשי שלהם נעלם. למה הוא נעלם? כי יש דו"ח של השומר על החדר של המחבל שמספר שהגיעו שני אנשי שב"כ שישבו איתו שעתיים ואחר כך הוא ביקש להתלונן במצ"ח. סוגרים את הבעיה על ידי שמעלימים אותו בעזה".
"אי אפשר לומר שרצו שהיא תתאבד, אבל הם ידעו שיש בעיה וטייחו. שמו אותו במתקן של המלמ"ב ולא במתקן משטרתי, וזאת כי הם מפחדים מתסמונת סעדה, שרצר וחבקין, כלומר שאנשים מבפנים ייצאו ויספרו איך הם מטייחים. כדי למנוע את הדליפות הללו מהמשטרה הוציאו את הצוות של החקירה למתקן חשאי, וזו הזיה נוספת במסגרת טיוח התיק הזה".