במוסדות חינוך רבים בישראל, המונח "התנדבות" מעלה קונוטציה של אירוע שיא חד-פעמי, כמו איסוף מזון לקראת חג הפסח או צביעת מועדונית ביום המעשים הטובים.
בארגון "לאורו נלך" אימצו פילוסופיה שונה לחלוטין. עבורם, ערך הנתינה אינו בגדר אירוע חולף. יניב לחמני, המשמש כרכז אזור ירושלים בארגון, התארח בעמדת ערוץ 7 בכנס "לאורו נלך" משרטט את קווי המתאר של התפיסה החינוכית העומדת בבסיס הפעילות.
לדבריו, המטרה היא "לבנות עוד קומה בנפש שלהם של נתינה". הוא מדגיש כי "בניית קומה זו אינה יכולה להתרחש ביום אחד. חינוך לנתינה אמיתית, כזו המוטמעת באישיות, הוא תהליך ארוך טווח הדורש עקביות".
אותה "פלטפורמה" שעליה מדבר לחמני היא יציאה קבועה, שבועית, של התלמידים אל שטח הפעילות. המפגש הזה, מתקיים בתוך מסגרת הלימודים. "כמו שיש במערכת מתמטיקה, אנגלית, יש גם התנדבות".
היציאה הקבועה מאפשרת לתלמידים לפגוש באופן בלתי אמצעי "סיטואציות חברתיות" מורכבות, כאלו שלרוב אינן פוגשות אותם במסדרונות בית הספר. לחמני מפרט כי במסגרת זו "אתה לומד על העוני בישראל, על חינוך מיוחד, על אתגרי הקשישים".
כדי להבטיח שהמפגש השבועי הזה לא יהפוך לשגרת "עשייה טכנית" בלבד, ארגון "לאורו נלך" מלווה את בתי הספר בשני אפיקים מרכזיים. האפיק הראשון הוא האפיק הלוגיסטי, הכולל מציאת מקומות התנדבות ומתן מעטפת חינוכית. מעטפת זו מורכבת מתהליך עומק המתרחש בתוך הכיתות, במקביל לפעילות בשטח.
"התלמידים מקבלים כלים שמגיעים איתם לשטח ועובדים באופן מעשי", הוא מדגיש.
הפילוסופיה של הארגון אינה מסתפקת רק בעשיית הטוב או בהשפעה החיצונית. הארגון שם דגש עצום על העיבוד הפנימי שהמתנדבים עצמם עוברים. הנתינה, כפי שהם רואים אותה, אינה חד-כיוונית; המתנדבים מקבלים לא פחות משהם נותנים, וחשוב מכך, לומדים על עצמם בתהליך.
לשם כך, מפעיל הארגון "סדנאות עיבוד" ייעודיות לאחר הפעילות. לחמני משתמש במשחק מילים כדי להסביר את המהות: "קוראים לזה ללכת לעיבוד, כדי שלא נלך לאיבוד. הרעיון הוא לא 'לאבד' את החוויה בשטף הפעילות, אלא לעצור, להתבונן בה ולזקק ממנה תובנות".
במהלך סדנאות אלו, התלמידים חולקים את שחוו ולומדים לזהות את הכוחות שגילו בעצמם. "התלמידים בעצם מספרים, כמה הם למדו להקשיב. מה החוזקה שלהם שהופכת עוד יותר משמעותית. כשאדם לומד להקשיב לקשיש, הוא יקשיב לבת הזוג שלו ולילדים שלו".