פרשיית הפצ"רית מטלטלת את כולנו. דברים נחשפים. מציאות שהייתה עמומה הרבה זמן פתאום ברורה יותר.
טוב שזה קורה. טוב שסוף-סוף מתברר מה לא עבד, מה הוזנח, ואיפה אסור למדינה לאפשר התדרדרות נוספת.
אבל - וזה “אבל” חשוב - מוקדם מאוד להכריז שהאירוע הזה הופך את הקערה על פיה. מוקדם להגדיר אותו כרגע של התפכחות לאומית, כזה שמוביל את כל הציבור לצאת לרחובות ולקרוא פה אחד לרפורמה מקיפה.
בינתיים, מה שנחשף הוא רק קצה הקרחון. ורוב הסיכויים - וצריך לומר את זה ביושר - שחלק גדול מהדברים בכלל לא ייחשפו.
לכן, מי שמסתכל מהצד ואומר לעצמו: “יופי, הסיפור התפוצץ, עכשיו הכול ברור, המערכה הוכרעה” - טועה. זו בדיוק הטעות שאסור לעשות עכשיו.
זה לא רגע לשבת רגל על רגל. זו לא נקודת סיום. להפך: זה הרגע שבו אסור להוריד את הרגל מהגז.
המערכת - עם כל מה שאנחנו מגלים עכשיו - עדיין דורשת תיקון. דורשת בחינה מחדש. דורשת עבודה בכל החזיתות.
מי שחושב שהחשיפה פתרה את הבעיה - מפספס את גודל הבעיה. המאבק עוד לא נגמר. בעצם, שלב חשוב כל כך במאבק - רק התחיל.