"בחיים יש לך שתי אפשרויות: להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים".
משפט זה, שנכתב על ידי הדר גולדין הי"ד, מהדהד היום בעוצמה מיוחדת עם חזרת גופתו הביתה לאחר למעלה מעשור של המתנה כואבת. אך דבריו של הדר חורגים הרבה מעבר לבחירה אישית - הם מציבים לפנינו, כעם, שאלה יסודית על אופי קיומנו כאן.
שתי תפיסות עולם
גם בחייה של אומה, כמו בחיי יחיד, קיימות שתי אפשרויות מהותיות: להתמקד בהישרדות בלבד, או לשאוף לדברים גדולים. ושתי הגישות הללו מייצרות תודעת חיים שונה לחלוטין.
תודעת ההישרדות מכתיבה לך לשתוק כשמפרים את הפסקת האש נגדך. להבליג כשמבזים את כבודך. להסתפק במינימום כשמחללים את נופליך. "רק כך תצליח לשרוד", לוחשת לך גישה זו. אך היא לא מגלה את המשך הסיפור: כבודך ימשיך להיות מופקר, אויביך ימשיכו לזלזל ולהתל, ובהזדמנות הראשונה הם יקומו שוב לפגע ולרצוח במלוא העוצמה.
הדר ומשפחתו, שתיבדל לחיים ארוכים, דרשו דרך אחרת לגמרי. "אני לא רוצה להיות חופשי בלי דאגות, בלי אחריות", כתב הדר. "זה קטן, זה לא אמיתי, לא מצמיח ולא צומח. אני רוצה להיות בן חורין שהוא עבד ה' וישראל עמו, לצאת מהקטנות שלי, להצטרף לגדולה של העם שלי."
מאבק על הכבוד הלאומי
משפחת גולדין ניהלה מאבק שהיה צודק מאין כמוהו. היא לא ביקשה נקמה נמוכה ופרטית, אלא עמדה על עיקרון יסודי: להגן על הכבוד הלאומי הבסיסי ביותר - כבודם של חללינו, תוך גביית מחיר מהחמאס, ולא מחיילינו ואזרחינו. לעומת הגישה הגלותית שמורידה את הראש, הם באו מתוך זקיפות קומה תנ"כית. שאול יוצא למלחמה מול בני עמון, בגלל רצונם לבזות את תושבי יבש גלעד (שמואל א יא). דוד יוצא למלחמה מולם, כיוון שהשפילו את שליחיו (שמואל ב י).
אך לצערנו הרב, משפחת גולדין נדחתה פעם אחר פעם. בזמן שהיא נאבקה על כבוד בנה והאומה, כספים רבים המשיכו לזרום לחמאס באישור מדינת ישראל בתואנות שונות של "יציבות" ו"הרגעה". היום, לאחר טבח מזעזע ומלחמה שאורכה למעלה משנתיים, כולם מבינים את מחירה הכבד של אשליה זו. מי שלא קם כלביא להגן על כבוד האומה, כשל בהגנה על חיי תושביה.
חלום שהפך למציאות
בעבר כתב הדר לרבו על אהבתו לסרטים מצוירים עם גיבורי על שמצילים את העולם: "תמיד חלמתי שגם לי יהיו כוחות כאלה ואני אציל את העולם. אבל מדי פעם אתה מתעורר מהחלום ומבין שהכל חלומות ודמיונות, ומתייאשים. ואז אתה פוגש אנשים שאומרים לך שאתה יכול וצריך לחלום להיות נביא או מושיע ישראל. שומע על גיבורים כמו רועי קליין שחיו את זה. והבנתי שסופרמן ואקסמן זה כלום לעומת נשמה יהודית, איש ישראלי שאני יכול להיות".
המלחמה הנוכחית חשפה את האמת הזו בצורה מרהיבה. אכן יש לנו עם של גיבורי על אמיתיים. לא דמויות בדיוניות מחוץ למציאות, אלא נשמות יהודיות שמוכנות לשאת באחריות ולהקריב למען עמן כל שביכולתן. וכמו שהדר בעצמו כתב להוריו ממחנות ההשמדה בפולין: "אני מבין בזכותכם מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר - מה אני צריך לתת מעצמי למדינה. וכשאני מסתכל פנימה אני יודע שיש לי את הכוח לתת מעל ומעבר".
סגירת המעגל תלויה בנו
חזרתו של הדר מציינת סגירת מעגל, אבל היא גם מציבה לפנינו בחירה ברורה: האם נמשיך לבחור בדרך ההישרדות הקטנה, או שנבחר בדרך הגדולה שהדר ושאר הלוחמים סללו בפנינו?
הדר נפל כאשר חמאס הפר את הפסקת האש במבצע צוק איתן. גם כיום חמאס הפר את הפסקת האש ואת ההסכמים עמו, אך במקום לרסק את האויב, מדינת ישראל ממשיכה להבליג ולהיכנע ללחצים חיצוניים, ובכך מוסיפה לפגוע בכבודה ובעצמאותה.
כעת, כשחזרה גופתו של הדר, אנו מתפללים שחלילה לא יחולל כבודו פעם נוספת באמצעות עסקה שמאפשרת את הצלתם של מאות מחבלים הנצורים במנהרה, בניגוד גמור לכל מה שהדר האמין בו, ולמה שמשפחתו נאבקה למענו.
תם העידן הלאומי של שאיפת החופש הריקה מתוכן, החל עידן המשמעות. תם עידן ההישרדות הבסיסית, החל עידן הגדולה של עם ישראל ובשורתו למין האנושי. כל פגיעה בכבוד הלאומי שלא מקבלת מענה עוצמתי מצידנו, פוגעת במורשתו של הדר גולדין וחבריו, ומעידה שלא קלטנו את גודל השעה המוטלת לפתחנו.
כשעם גדול מבין את ייעודו ואת ערכו, הוא לא יכול להבליג על פגיעה בכבודו. זו לא נקמנות קטנה או גאווה פסולה - זו הכרה בעובדה שכך עם שנושא בשורה לעולם חייב לנהוג על מנת לבצע את תפקידו. "אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל..." (הרב קוק, אורות התחיה ה).
עם ישראל התגלה במלחמתנו בגדולתו וגבורתו האדירה. כעת, עם חזרתו של הדר הביתה, הגיע הזמן שגם כבודה והדרה של מדינת ישראל ישובו לאיתנם - יכריעו את הרוע ויאירו את העולם.
הכותב הוא ראש מכון עולמות ור"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה