כלי הביטוי השונים מלאים תביעות ואזהרות כלפי מפלגת הציונות הדתית כאילו היא מצדדת בתביעה החרדית השגויה והנואלת לשחרור גורף של כל גבר חרדי מיציאה לעזרת ישראל מיד צר הבא עליהם. אבקש להתייחס לכך.
ראשית נראה לי צורך להציג עצמי בפני הקוראים בהיותי בלתי מוכר אלא לחוג בו אני חי ופועל.
זה חמישים שנה שהנני נאבק בדרכי הסברה, נגד ההימנעות הגורפת של הקוראים לעצמם "חרדים", מלצאת למלחמות המצווה שאנו נאלצים לצאת אליהם מידי פעם, וכן מלהגן על ארצנו וערי אלוקינו תדיר מפני אויב ומתנכל.
בראשית הדרך היה עלי להיאבק כנגד השפעה חרדית זו בתוך המחנה הציוני דתי. מחנכים חרדים אשר פעלו באחדות מישיבות בני עקיבא ובמדרשית נועם, ראו לעצמם שליחות קודש להפנות את תלמידיהם לישיבות "קדושות" "אמיתיות" אשר בהן אין משרתים בצבא ואף שוללים את עצם הקמתה של מדינת ישראל.
ניתן לציין שהמאבק בהם נשא פרי, והשפעה זו כמעט נעלמה. בתחילת דרכן היו ישיבות ההסדר מהוססות מלהביע את דרכן בעוז. הן בוזו כמיטב הדרך החרדית בביטויים כגון "הסדר, מסדרים את הקב"ה". עמידתן האיתנה פוגגה את הלעג.
בחיי הפרטיים: בפרוע פרעות שמחת תורה יצאו ממשפחתי עשרים וששה נכדים ובני זוגן של נכדות "לעזרת השם בגיבורים". בהם לוחמים בחי"ר בשריון בהנדסה, ובהם תומכי לחימה, ומשרתי לוחמים. רובם חוגרים אך ביניהם גם קצינים אחדים. כולם באו מישיבות וכוללים. השם השיבם בשלום, אך מהם יש שהיו בסכנת חיים ממשית. הם נקראו לשרות ארוך עוד מספר פעמים.
ההימנעות הגורפת של החרדים מן היציאה למלחמה היא בעיני מעשה מחפיר. אין כל מקור תורני הפוטר לומדי תורה ממלחמת מצווה, ואין כאן לא תורה ולא דרך ארץ שקדמה לה. עוול זה השתרש עשרות בשנים, מפני הנוחות הפוליטית שהייתה כאן עם החרדים, הן על ידי מפלגות השמאל והן על ידי אלו שמימין. מצוקת התארכות המלחמה העלתה את הנושא לראש סדר היום, אך לא ניתן להכחיש שיש כאן גם גורם של ניגוח פוליטי.
מתנצחים מבית ומחוץ תוקפים את מפלגת "הציונות הדתית" כאילו יש בה הסכמה כלשהיא לדרך החרדית, וזו האשמה שגויה או מכוונת.
פעולתו של בית המשפט העליון בנושא אינה תורמת. בית המשפט אינו פועל פעולה "טיפולית" כפי שנדרש אחר הזנחה של יובל שנים. הוא פועל פעולה נחרצת ומידית, בבחינת "ייקוב הדין את ההר". הוא יוכל להביא לידי "פעולה נוקמת" אך לא יביא "תוצאה מועילה". כתוצאה מפעולתו תובעים החרדים לחוקק חוק אשר יגן על דרכם מידו הנוקמת של בית המשפט. הם מאיימים בפרוק הממשלה והליכה לבחירות אם לא יענו.
המנהיגים הנבחרים בדמוקרטיה, נדרשים תדיר להכריע בין מה שראוי בעיניהם לבין הרע בעיניהם. זו מן ההכרעות הפחות קשות. הכרעה קשה מנשוא היא, כאשר נדרשים להכריע בין הרע לרע ממנו.
החוק אותו תובעים החרדים לחוקק, אשר על פיו ישוחררו בני קהילתם מלצאת ל"עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם, הוא חוק רע, ואין בו לא תורה ולא דרך ארץ. הוא מנומק בנימוקים של "תחושות בטן" ומנוגד לכל מה שמופיע בכתיבה ההלכתית בנושא.
החרדים תולים את המשך השתתפותם בממשלה בחקיקתו, ולא - יפילו אותה ויביאו לידי בחירות. בחירות בעת הזו, הן דבר רע למדינה וגם לציבור שהשר בצלאל סמוטריץ' בא ממנו ומייצג אותו. נדרשת כאן הכרעה בין שתי רעות, והיא קשה ביותר. טבעי הדבר שההתנגדות העזה בתוכנו תביא להתבטאויות נחרצות , מהן מנומקות ומהן משתלחות.
בגיליון יום שישי האחרון של "מקור ראשון" נכתב מאמר כואב ומטלטל של הרב בני קלמנזון, אשר האיר את הדברים הן מצידם התורני והן מצידם המוסרי החברתי והפוליטי. לו נדרשתי להיות בין המכריעים בדבר, הייתי קורא בו ושונה ומשלש בטרם הכרעה.
בעוד שבועיים נקרא בפרשת תולדות על ציוויה של רבקה אמנו את יעקב בנה להעמיד פנים כאילו הוא עשו. יעקב ממלא אחר ציוויה, אך המדרש אומר שהוא עושה זאת "אנוס וכפוף ובוכה". בראשית רבה
ייתכן שנבחרינו יראו עצמם מאולצים לפעול בניגוד להשקפתם. בטוחני בהם שיעשו זאת באותה הרגשה.
אנו מתפללים עליהם שיתוקנו בעצה טובה מלפני השם. איננו יכולים לקבוע מראש שתפילתנו לא נענתה. אנו מאמינים שהנבחרים ישרי הלב ניחונו בראיה כוללנית מקפת, יותר מן האחרים.
בחירות עכשיו מכניסות את המדינה למהומה. לחרדים לא אכפת. לנו כן.
בחירות עכשיו תתקיימנה כשאמצעי התקשורת השונים ורבים באקדמיה מוטים אל השמאל ונגד ממשלה ימנית. עלולה לבוא ממשלה תועה. ממשלות תועות הביאו עלינו את מסירת סיני למצרים "עד המטר האחרון". לו נמנענו מכך היה מצבנו מול חמאס שונה מאד.
ממשלה תועה הביאה עלינו ישות פלסטינית תומכת טרור שאנו נאלצים להילחם מולה עד היום. ממשלה תועה הביאה עלינו את גירוש היהודים ממפעל חייהם בגוש קטיף ונפילתו בידי חמאס. כמו כן הביאו לנו ממשלות תועות את מערכת המשפט אשר מבקשת להיות גם רשות מחוקקת.
ועוד: כשלים מדיניים כמו שנמנו כאן הם חסרי תיקון בטווח הקרוב. שביתת הנשק בתש"ח הותירה אותנו ללא ירושלים העתיקה, ללא יהודה ושומרון ללא גוש עציון ועם גבולות קשים ביותר להגנה. רק אחרי תשע עשרה שנה נוספו לנו אלו וגם הגולן. הסכמי קמפ דייווד הביאו את מצריים לקרבה מסוכנת אלינו. הסכמי אוסלו הביאו לקרבתנו צבא ערבי עוין שנלחמים בו יום יום. לכל אלה לא נראה תיקון קרוב אפשרי. לעומת זאת חוק כושל שיחוקק בכנסת יוכל להתבטל תוך זמן קצר אם תימצא השותפות שתביא לכך.
בכלי תקשורת שונים, מופיעות מודעות ענק המזהירות ומתריעות מפני הליכה אחר שיקול פוליטי. אנו בחרנו בנציגינו על מנת שיפעלו על פי שיקול דעתם הטוב ושהחלטתם לא תושפע ממודעות ענק צעקניות .
כך שואלת אחת מהן את השר בצלאל אם הוא "בעד בני עקיבא או בעד בני ברק". זו דמגוגיה! בחרתי במנהיגות שתפעל ביושר ובאמונה על פי שיקול דעתה, ולא תושפע מתעמולה הזויה.
אנו מבקשים מריבונו של עולם "שלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה". אנו מאמינים שתפילתנו נענית ובוטחים בהם שיפעלו על פי שיקול נכון ולא על פי תאוות שילטון. על כך התפללנו.
סביר שלמנהיגים ביושר נתנה ראיה מקפת יותר מאשר לאחרים. נאמר את אשר על ליבנו ונשאיר את ההחלטה בידיהם.