המשפט החותך של הדר לחיים משמעותיים יותר

השבוע פגשתי את פיני רבינוביץ', אביה של דסי רבינוביץ' שאין חניך בתנועת נוער מלפני שלושים שנה שלא זוכר את 'עיגולי השמחה' המפורסמים שלה.

פיני, שבינתיים הספיק להקים את העמותה 'יקר לי- יד ולב לשכול אזרחי' סיפר לי איך מיכה שטרית החליט להלחין ולכתוב את השיר המפורסם 'שמחות קטנות' שמבוסס על 'עיגולי השמחה' שדסי כתבה:

העובדה שדסי ידעה שהיא הולכת למות ובכל זאת הייתה עסוקה בלתת לאחרים, כמו הסיפור על הבנות שבאו לשמח אותה בבית החולים והיא ביקשה מהם אחרי שהם שרו בשבילה, ללכת ולשמח אנשים אחרים במחלקה כי גם הם צריכים, הייתה מבחינתו קריאת כיוון שניערה ודחפה אותו להבין שהוא צריך לעשות אפגרייד לתעדוף של החיים שלו.

באותו עניין של בחירות בחיים ולדעת לתעדף את ההחלטות של החיים, השבוע נפרד עם ישראל בכללותו ומשפחת גולדין בפרט מסגן הדר גולדין, שהובא למנוחת עולמים.

אחד מהמשפטים שהדר נהג לומר היה:

בחיים יש לך שתי אפשרויות: "להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים".

כל כך פשוט, מתבקש, מהפכני ונכון.

יצא לי כמחנך להתוודע בחיי להרבה משפטים, אולם לא זכור לי אחד שהיה כל כך מדויק ונכנס לי ללב כמחט קוצקאית שדוקרת את הנקודה הארכימדית:

כמה פעמים רגע לפני שנכנסתי לכיתה הרגשתי כל כך....שפל. מזוהם. כעני העומד בפתח. מי אני ומה אני. באמת. עזבו אתכם רגע ציניות:

רק לפני שניה שאגתי על אחד מילדיי. הרמתי את הקול כאחרוני הבהמות והנה עוד רגע אני הולך לעמוד מול הכיתה שלי או מול בית המדרש של החטיבה ולזרוק בהם מוסר בתור דמות חינוכית.

לא יכול שלא לשמוע את הקול שסונט בי:

מי אתה בכלל שתעמוד מולם ותיתן להם מוסר או שתדבר איתם על מידות? אתה? דווקא אתה?

מה אתה בכלל?

ואז בהפוך על הפוך אני בכלל מתבלבל וחושב על המשפט שאמרה גולדה:

"אתה לא כזה גדול שאתה יכול להרשות לעצמך לעשות אותך קטן".

ואני מרגיש איך שכל הלהט, כל האש, כל החמצן והכנפיים והאידאלים החינוכיים שלי מתאיידים להם ואני לא באמת מבין מה אני יכול בכלל למכור לכיתה שלי?

כאילו ברור שאני יכול ומסתבר שאני גם עושה את זה לא רע, אבל אני באמת ראוי?

ואז, אני נזכר ברעיון הבאמת מדהים ששמעתי מהרב שניאור אשכנזי סיפור שמביא הרב שמואל רסקין אודות רבי דב בער, בנו של בעל התניא והרבי האמצעי שיום אחד קרא אליו את האברך רבי אייזיק עפשטיין ושאל אותו:

"מדוע אינך מתעסק בהדרכת חסידים?".

ענה לו רבי אייזיק: "אין לי רגע של מנוחה לעצמי, שאעסוק בזולתי?"

השיב לו: " אייזיק, אייזיק. מדוע אינך לומד ממני? כאשר אני רואה שאני כבר לגמרי אבוד, משתדל אני לפחות לזולתי!"

ובואו, כמה פעמים אנחנו מרגישים שאנחנו אבודים. לגמרי. כי רק אנחנו ואלוהים יודעים איך שאנחנו לא מפסיקים בכל יום להתבוסס במימי האפסיים של החיים ועוד רגע נחנקים ממפל האכזבה שמציף אותנו.

והנה מגיע הדר גולדין, הבחור המתוק והמקסים שאין אחד בעם הזה שהדמות הכל כך אצילית ומיוחדת שלו לא נכנסה לו ללב ואומר לנו:

'עזוב אותך, פשוט עזוב. במקום לבלבל את השכל על עצמך. תשחרר ותתחיל לחשוב איך אתה עושה מתחיל לעשות דברים גדולים. מאוד פשוט'

ואתמול הרגשתי איך העצבות זוחלת מבעד לדלת המכונית ומציפה אותי והחלטתי באותו רגע להתקשר לאמא של תלמיד שלי ולשאול על הילד שלה ואיך אפשר לעזור ותוך כדי השיחה הרגשתי איך שהלב שלי מקבל את החמצן והצבע שלו והנה אני שוב על הסוס.

אז אם אתם יכולים, לכו ותלמדו עם הילדים שלכם את ה'מסילת ישרים': 'איך לבנות חיים, חברותא עם הדר גולדין'

ואם זה גדול עליכם, אז לפחות נסו לתלות את המילים האלמותיות והכל כך עוצמתיות, נוגעות וחודרות שלו:

בחיים יש לך 2 אפשרויות: "להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים".

מסתבר שמספיק התעסקנו עם עצמנו, הגיע הזמן לעשות דברים גדולים.

העם משתוקק לכך. גם אתם.

הדר גולדין הי"ד. יהי זכרו ברוך.