43 שנים חלפו מאז אסון צור בו נהרגו 91 בני אדם בהם 34 שוטרי מג"ב, 33 חיילים ו-9 אנשי שב"כ. האם חקירה רצינית יותר של האירוע הייתה מונעת את אסון צור השני שהתרחש שנה לאחר מכן ובו נהרגו 59 בהם 16 שוטרי מג"ב, תשעה חיילים ושלושה אנשי שב"כ? על כך שוחחנו עם חוקר המורשת, סא"ל במיל' ואיש אמ"ן בעבר, גדעון מיטשניק.
היה זה ב-11 לנובמבר 82, כשמונה חודשים לאחר פתיחת מלחמת לבנון הראשונה. באסון צור הראשון נהרגו 76 מאנשי כוחות הביטחון הישראליים. "בהנחיית הרמטכ"ל רפול מוקמת ועדת חקירה מזורזת שנאלצה להגיש מסקנות בתוך שבוע, ובראשה עמד האלוף גיורא זורע", מספר מיטשניק, וכשאנחנו שואלים מדוע היה בהול כל כך לקבל מסקנות בתוך שבוע, הוא משער שהסיבה לכך הייתה או לחץ של המערכת או שהבהילות נבעה מהמסקנות שאליהן יגיעו בהמשך.
"המסקנה הייתה חדה וחותכת ללא ספקות, מדובר בפיצוץ בלוני גז, ולכן יש הנחיות לפיהן מכאן ואילך אסור להציב בלוני גז במפקדות צה"ל, אבל ככל שבודקים אחורנית יש עדויות למשהו אחר. מסתבר ששני לבנונים העידו שהם נפגעו מסוג של פיצוץ, מתגלה במקום מנוע של פז'ו 504 שלא היה בשימוש כוחות הביטחון שלנו, מתגלה גם שרידי גופה שלא יודעים למי היא שייכת, ובעיקר אצל אנשי משטרה צבאית ואנשי השב"כ שמלווים את האירוע מתחילים סימני שאלה וטענות שהתגברו ועלו לאורך השנים".
"בשלב כלשהו הוכן דו"ח פנימי בשב"כ בראשותו של אחד מבכירי הארגון, נחמן טל, בעקבות דרישות המשפחות, ורק בסוף 2023 ביוזמת רונן בר, ראש השב"כ, הוקמה ועדת בדיקה משותפת לצבא ולשב"כ. הוועדה פרסמה מסקנות ביולי 2024 וקבעה באופן חד משמעי שזה היה פיגוע", אומר מיטשניק ומוסיף תזכורת לפיה "נסראללה פרסם הודעה רשמית שמדובר בפיגוע התאבדות, הראשון של חיזבאללה, שבוצע בידי אחמד קוסיר שזכה לשבחים, על שמו נקרא רחוב על שמו ובכל שנה מציינים זאת. לאורך השנים הטיוח וההדחקה נמשכו, ורק ב-2024 נעשה הצדק".
לשאלתנו מדוע היה רצון לטייח את הבדיקה, מעריך מיטשניק כי מדובר היה בניסיון שלא לשלהב עוד יותר את ההתנגדות שהחלה מתעוררת בישראל לעצם קיומה של המלחמה. הימים היו ימי טבח סברה ושתילה וההפגנות הגדולות נגד המלחמה שהחלה להצטייר כבלתי לגיטימית. משום כך היה רצון לסגור את הפרשה מהר ככל הניתן ובאופן שלא יגרור אחריו את העמקת השסע בעם. את זאת אומר מיטשניק כשהוא מדגיש שמדובר בהערכה בלבד, ללא שיחות עם גורמים כלשהם.
שנה לאחר מכן מגיע אסון צור השני. התאריך הוא הרביעי בנובמבר 83'. אם האסון הראשון היה בבניין הממשל הצבאי, האסון השני מתרחש בבניין המפקדה של כוחות מג"ב, צה"ל והשב"כ. "האירוע מתרחש שנה לאחר אירוע האסון הראשון", אומר ומיטשניק ומציין כי גם ללא איבחון הפיגוע הראשון כפיגוע היה ניתן לייצר דריכות והיערכות, וזאת על רקע אירועים אחרים שהתרחשו ימים בודדים קודם לכן:
"באסון צור השני ברור היה שמדובר בפיגוע כאשר מכונית עם 500 קילוגרם חומר נפץ פורצת את השער שלא יכול היה לבלום כלום ומתפוצצת בחניון הפנימי, האירוע הזה מתרחש עשרה ימים לאחר שני פיגועי תופת של שתי משאיות, אחת נגד מחנה המארינס האמריקאי בביירות והשני נגד הכוחות הצרפתים, שני אירועים שבהם כשלוש מאות הרוגים. הרמטכ"ל, משה לוי, מורה על נקיטת צעדי אבטחה שנעשים באופן רשלני, וכאן עולה ההבנה שאם האסון הראשון היה נחקר ונבדק בקפידה ובמקצועיות והיו חוקרים את השאלות שעלו ובודקים מהי אותה גופת אלמוני, סביר להניח שהיו ננקטים צעדים שהיו מונעים את האסון השני. החיבור בין שני האסונות הוא מאוד משמעותי להצלת חיי אדם".
מיטשניק מעיר ומציין כי לאחר אסון צור השני הוקמה ועדה בראשות האלוף אמנון רשף, איש שריון שאינו מעגל פינות והועדה בראשותו מפרסמת דו"ח על הכשלים וההיערכות הלקויה. בנוסף התבררו נתונים על אפשרות להתראות שהיו קודם לפיגוע.
"הדו"ח היה מאוד חריף אבל בלי הצבעה אישית על האשמים. הרמטכ"ל משה לוי מחזיר את הדו"ח לועדה לדיוק וחיפוש אשמים. במקביל הפרקליטות הצבאית, שבראשה עמד אז דב שפי, מקיימת תהליך בקרה על הדו"ח וטוענת שקרו כאן דברים חמורים, הייתה רשלנות, והצוות של הפרקליט הצבאי הראשי ממליץ להוסיף הערות פיקודיות כולל הרמטכ"ל, והעובדה שהפרקליטות הצבאית עומדת על דעתה וממליצה על הערה פיקודית אפילו לרמטכ"ל, תיאמר לזכותה".
בשולי הפרשה ההיא מציין מיטשניק כי "בעקבות לקחי אסון צור השני ובעקבות החילוץ המורכב, ניתן לספר על הקמת יחידת החילוץ המטכ"לית ששצמעה יוצא בכל רחבי העולם וטיפלה גם באירועים ב'עם כלביא'".