משלחת ישראלית הופיעה היום (רביעי) בוועדה נגד עינויים ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים של האו"ם בז'נבה (UNCAT).
המשלחת, בראשות מנכ"ל משרד המשפטים ושגריר ישראל למוסדות האו"ם בז'נבה, כללה את שורדי השבי קית' ואביבה סיגל, שנתנו את עדותם על התעללויות שהם וחטופים אחרים חוו במהלך השבי.
קית' סיגל אמר: "אני לא מבקש מכם רחמים. אני מבקש מכם שתוודאו שהזוועות שהטרוריסטים ביצעו בי ובאחרים בשבי, לא יקרו שוב לעולם".
הוא סיפר שלאחר שחרורה של אביבה הוא הוחזק לסירוגין עם שבויים אחרים ובבידוד מוחלט: "בסך הכול, הצטברו כשישה חודשים שבהם הייתי לבד לגמרי - בן 66, מנותק מהעולם, מפוחד, בלי לדעת מה עלה בגורל אהוביי".
סיגל העיד על השפלות שספג מצד השובים: "רק לשם ה'שעשוע', נהגו השומרים להשוות את איברי גופי עם אלה של שבוי אחר, איימו עלינו בסכינים, השפילו אותנו, מנעו מאיתנו ללכת לשירותים עד שלא יכולנו להתאפק יותר. נשללה ממני כל זכות אנושית בסיסית. הורעבתי ואף נמנע ממני לשתות מים. יותר מפעם אחת הכריחו אותי מחבלים להתפשט מול עיניהם, וגילחו את גופי".
"בכל תקופת השבי בעזה דמיינתי את הרגע שבו אשוב הביתה ואלך לבקר את אמי הקשישה. הדבר הראשון ששאלתי את אשתי כשחזרתי במסוק בדרכי לבית החולים היה על מצבה של אמי. היא נפטרה חודשיים לפני שחרורי. היא לא זכתה לדעת שחזרתי. אני לא זכיתי להיפרד ממנה", סיפר.
גם אביבה סיגל תיארה התעללות והשפלות, לצד תנאים תת-אנושיים. "כשנלקחנו מתחת לאדמה בעזה, היה שם ילד מהקהילה שלי. הטרוריסטים של חמאס קשרו את הידיים שלו באזיקונים. הוא היה מלא בדם, אנחנו היינו מלאים בדם, ובהמשך, כשאחד המחבלים הגיע להוריד לו את האזיקונים עם קאטר, הוא חתך לו את היד. רציתי פשוט לצרוח, וראיתי את המחבל מחייך תוך כדי שהוא עושה את זה".
"במשך 51 יום הייתי בטוחה שאני אמות כל הזמן. איימו עליי, הרעיבו אותי, לא קיבלתי מספיק מים, איבדתי 10 קילו ב-51 יום. הייתי מחביאה אוכל לקית'. ראיתי אותו, הוא איבד משקל. אנחנו איבדנו משקל בזמן שהמחבלים העלו במשקל. הם אכלו ולעסו מולנו, בזמן שהם לא נתנו לנו שום דבר לאכול".
אביבה סיגל סיפרה גם על התעללות מינית של המחבלים כלפי נערות צעירות בשבי: "באחד הימים, אחת הצעירות יצאה מהמקלחת רועדת. היה אסור לי לחבק אותה, ובכל זאת חיבקתי. לאחר זמן מה היא סיפרה לנו שאחד המחבלים נגע בה".
"הדבר הנורא עבורי היה לראות איך עינו את בעלי קית' ומה שהם עשו לבנות, נאסר עליי לחבק, להגיש עזרה או לבכות. אני חייבת לומר שניסיתי כל הזמן הזה לשמור על האנושיות שלי כאדם".
"הכריחו אותנו לשכב מ-17:00 עד 9:00 למחרת, נאסר עלינו לזוז. הגוף שלי כאב. רציתי למתוח את עצמי. רציתי לשבת. רציתי לצרוח "רק תנו לי לשבת 5 דקות". לא הרשו לי. איימו עליי שיהרגו אותי. באחד הלילות, הוצאתי את הרגל שלי מהשמיכה, מחבל של חמאס הגיע וצרח עליי שאסור לי לעשות את זה. זה נשמע כמו משהו קטן, אבל זו רמת השליטה שהייתה להם עלינו כל הזמן. רוב הזמן שהייתי בעזה סבלתי מכאבי בטן ושלשולים בגלל שהם נתנו לנו לשתות מים מזוהמים. אני בת 62 ונאלצתי לבקש אישור ללכת לשירותים".