עוז והדר

בוקר ה' באב התשע"ד (1 באוגוסט 2014 למניינם), נשאר חקוק בזיכרוני בחדות. כלוחם במבצע ההוא, האווירה הייתה שאוטוטו סבב הלחימה נגמר ושבועות הלחימה האינטנסיביים כלוחמי מילואים מסתיימים.

ופתאום, תפנית חדה בעלילה - הפסקת האש מופרת על ידי רשעי החמאס הארורים, ואנחנו נכנסים לאירוע קשה של פגיעה בלוחמים וחטיפה באזור רפיח. זוהי התקרית שבה נפל גם סגן הדר גולדין (לצד רס"ן בניה שראל וסמ"ר ליאל גדעוני), שברגעים אלה ממש מובא למנוחות לאחר 11 שנים בשבי האויב העזתי המרושע.

הבוקר הזה, כפי שאמר גם הרמטכ"ל, "המעגל נסגר, מבצע צוק איתן הסתיים". מאז הדר הפך לאות וסמל, מורה דרך ומופת של מסירות, ערכיות וגבורה. וגם סמל למאמצים שעל מדינת ישראל להשקיע כדי להחזיר הביתה את מי שנתן למדינה ולעם את היקר מיקר. את חייו. משפחתו היקרה של הדר, בהנהגת הוריו שמחה ולאה, הובילה את המאבק על החזרת הדר מתוך עוז וגבורה, ללא ליאות וללא פשרות.

וכפי שכתב שמחה, אביו של הדר, בסיום ההקדמה למהדורה הראשונה של הספר "איך לבנות חיים", "חברותא במסילת ישרים עם הדר גולדין": "התביעה הזו מאיתנו ללכת במסילת ישרים, להביט עמוקות לתוך עצמנו, להיות ראויים, היא תביעה שלא תמומש כל עוד לא מלאנו את חובתנו להביא את הדר מידי האויב לקבר ישראל בעוז ובענווה. כי זאת חובת ההדר בעולמו".

דברים אלה נכתבו כארבע שנים לאחר נפילתו של הדר, תמוז תשע"ח.

בניסן תשפ"ד, כתב בסיום ההקדמה החדשה לספר את הדברים הבאים: "היום כולנו מבינים עד כמה אנחנו זקוקים להדר שיזכיר לנו את מה ששכחנו, את החובה להחזיר חלל לוחם למדינתו ולמשפחתו..."

הבוקר הזה מדינת ישראל, בזכות לוחמיה הגיבורים, מילאה את חובתה. חובת ההדר בעולמנו.

אתם גיבורים, אתם תסתדרו

לאה גולדין, אימו של הדר, הקריאה בהלוויה מכתב מדהים ומרגש שכתב הדר לחניכיו בבני עקיבא, לחודש ארגון, כשהיה בסך הכול בן 16, וכך כתב:

"כשאנחנו שואפים גבוה, אבל עכשיו במציאות, בעיניים שלנו אנחנו רואים חושך; אין שבט, שבט לא מגובש, שבט מפורק, שבט מיותר. אז מה צריך לעשות? צריך להתחיל לעבוד! לאסוף קרני אור, ולאט לאט, אפשר להגיע למטרה שלנו. ועכשיו נדבר קצת על איך לעשות את זה (או במילים אחרות: תפסיק לדבר מעל הראש ותתחיל להגיד לי תכל'ס, בגובה העיניים, מה אני יכול לעשות...)

"אז מה אתה יכול לעשות? להאשים את כל העולם?! להתייאש?! בוא נתחיל מזה שבסופו של דבר כל אחד צריך לשבת עם עצמו ולחשוב מה אני צריך לעשות יותר טוב. לדעתי, אתה לא חייב לעשות ישר מעשה, תנסה פעם הבאה שאתה רואה את חבר שלך (מישהו מבית־ספר שונה או מישהו שאתה לא מתחבר אליו), תנסה לחשוב על משהו אחד שאתה מעריך בו. משהו אחד קטן שאתה יכול ללמוד ממנו.

"עכשיו אחי! אתה יושב עכשיו לבד וקורא את מה שאני כותב, בוא נוריד שנייה את כל הפוזות וההגנות, ותיפתח ת'לב, אפשר לזלזל ולצחוק ממה שאני מבקש ואפשר לנסות... אני יודע שיש בכל אחד משהו שאפשר ללמוד ממנו. בדוק. אז תתחיל לעבוד אחי! וזה לא קל. וזה לא יהיה קל. אבל אתם גיבורים, אתם תסתדרו.

"וזה משהו שאף אחד לא יראה חיצונית, אבל זה יתחיל שינוי פנימי לאט לאט, (ואחרי זה אפשר להתקדם לאט לאט, לחייך לחבר, לדבר עם חבר, לצחוק עם חבר, וכו'...)

"תיקח אחריות על השבט שלך, הדבר בידך... אחיי ואחיותיי בהצלחה. יש לכם חודש מופלא להתחיל לעבוד, אני נישאר בסביבה, אפשר להמשיך לדבר אם תרצו, שבוע טוב וחודש טוב, הדר."

לאה חתמה את הקראת הדברים במשפט: "הדר, כל מילה מתאימה להיום. הכי חזק שבעולם. תודה לך..."

ותשחק ליום אחרון

בפרשת חיי שרה שנקרא השבת מובאים למנוחות אמנו שרה ואבינו אברהם. שרה בראשיתה של הפרשה ואברהם בסיומה. בפרשה הזאת מופיע גם ההספד והבכי הראשונים בתנ"ך: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג, ב).

במדרש תנחומא נדרש בהרחבה הספדו של אברהם על שרה אשתו כדרשה על פסוקי פרק אשת חיל בספר משלי. את הפסוק "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" (משלי לא, כה), פירש המלבי"ם בצורה מופלאה התואמת כל כך את דמותו של הדר ואת לבושי ההדר שעטה על עצמו:

'מרבדים', וגם עשתה לה לעצמה תכשיטים מהשכלות שהשכילה בחייה שיתעצמו בה ויקשטו אותה, ולבושה הרוחני הוא משש וארגמן, שהיא מליצה על החלוקא דרבנן ובגדי הוד והדר לתפארת..."

'סדין' הסדין אשר עשתה ותמכור לסחורה וכן החגור אשר ארגה ונתנה לכנעני כדי לחלק את המעות לעניים, הסדין הזה הוא "עוז והדר לבושה ליום אחרון, ובו תשחק ליום אחרון", שהמצווה יהיה לה לבוש רוחני שבו תתלבש עת תפשוט בגדיה החומריים...

'עוז', בזה יהיה לה לבוש עוז והדר ביום אחרון שתתלבש בהשכלותיה ומעשים טובים, ותשחק, ותשמח, כי זכות הרבים יהיה תלוי בה". (מלבי"ם שם כב-כב).

"בחיים", אמר הדר בהזדמנויות שונות, "יש לך שתי אפשרויות: להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים". המשפט הזה מרכז בתוכו את תמצית ההדר של הדר. הלבושים החומריים, כדברי המלבי"ם, הם העיסוק של האדם בעצמו. כאשר פושטים את הלבושים הללו, יכולים להתלבש בבגדי גדולה, הדר ותפארת. לעשות דברים גדולים.

ואם לובשים עוז והדר כאלה, אפשר גם לשחוק ליום אחרון. ולומר, כדוד המלך, שירה: "נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר: 'ברכי נפשי את ה', ה' א־להי גדלת מאד הוד והדר לבשת'" (ברכות י, א).

"אחיי ואחיותיי בהצלחה. יש לכם חודש מופלא להתחיל לעבוד, אני נישאר בסביבה, אפשר להמשיך לדבר אם תרצו, שבוע טוב וחודש טוב, הדר".