ביום ראשון האחרון התקיים בבית המדרש של המרכז האקדמי לב טקס שלושים לפטירתו של הרב יעקב גולדברג זצ"ל.
טקס זה נערך במקום שבו פעל עשרות שנים, העביר שיעורים, ליווה סטודנטים, והטביע את חותמו כאיש תורה ואיש חינוך מהשורה הראשונה.
במשך שנים רבות הרב גולדברג היה דמות תורנית משמעותית בבית המדרש. תלמיד חכם עצום, שהיקף ידיעותיו השתרע מעבר לתחום ההלכתי הצר. הוא העביר חבורות בדיני איסור והיתר ובמקביל גם בהלכות שבת - דבר המעיד על שליטה עמוקה ורחבה בעולמות שונים של ההלכה. לא כל אחד מסוגל להעביר שתי חבורות ברמה גבוהה בנושאים כה שונים.
אבל עוצמתו לא הייתה רק בהלכה. אחת האהבות הגדולות שלו הייתה לתנ"ך. הוא העביר שיעורי תנ"ך שהיו אהובים במיוחד על הסטודנטים. הייתה בהם בהירות, עומק והקשר - וכל זה בלשון רכה ושובת לב ומתוך נאמנות לדברי חז"ל.
במשך השנים יצר קשרים אישיים עם עשרות רבות של תלמידים, מתוך אכפתיות, רגישות ואהבה אמיתית. הוא היה מלווה אותם הרבה מעבר לשנות הלימודים הפורמליות. רבים מהם התקדמו בלימודיהם התורניים, וחלקם אף הוסמכו לרבנות לאחר שזכו לליוויו האישי.
הוא היה גאה בבוגרים שלו. בכל יום שישי בבוקר היה מגיע למכון מאיר כדי להעביר שיעור לבוגרי המרכז האקדמי לב, רובם אנשים שכבר עובדים בתעשיות הביטחוניות. מדובר בשיעור שהפך למסורת של ממש, חלק ממפעל חייו.
מעבר לגדלותו התורנית ולדרכו החינוכית, הרב גולדברג היה איש בעל מידות מיוחדות. היה בו שילוב נדיר של תקיפות ושל נעימות. הוא אמר את האמת - אבל תמיד מתוך אהבה.
ברמה האישית היה כל כולו אישיות של כלל ישראל. הוא אהב את המדינה, אהב כל יהודי, והיה אהוד ואהוב מאוד גם בציבור הדתי לאומי. אחת הדוגמאות לכך הייתה השבתות שהיה מוזמן להעביר בישיבה הגבוהה בתל אביב, לבקשתו של ראש הישיבה, הרב חיים גנץ. הוא התקבל שם באהבה ובכבוד.
דווקא בימים אלה, שבהם מתחדדים ההבדלים בין המגזרים, דמותו של הרב גולדברג צריכה לעמוד מול עינינו. הוא לא ניסה לחבר בין עולמות באופן מלאכותי - אלא פשוט חי את החיבור הזה בעצמו. פטירתו בימים סוערים אלה מהווה תזכורת לכך שיש אנשים שבשקט, בענווה ובאהבת התורה והאדם - מצליחים לייצר גשר. הלוואי ונזכה להמשיך בדרכו.
הכותב הוא ראש בית המדרש במרכז האקדמי לב