בישראל של התקופה האחרונה מתחולל תהליך עמוק ומתמשך של שחיקה באמון הציבור כלפי מערכות המדינה.
אין מדובר בתגובה רגעית אלא בהצטברות של פרשיות כבדות חקירות מתוקשרות כשלים מערכתיים ושיח ציבורי קוטבי שהופך כל אירוע למבחן נאמנות בין הציבור לבין מוסדות השלטון. זוהי מציאות שבה המידע זורם במהירות גדולה יותר מהיכולת לנתח אותו והמערכת פועלת בתוך שדה טעון שבו כל נתון מקבל משמעות תודעתית עוד לפני שנבדק.
בתוך הרקע הזה נרשמו במהלך השבוע אירועים שמחדדים עוד יותר את עומק המשבר. בתחילת השבוע נעצר יו”ר ההסתדרות יחד עם רעייתו בחשד לקבלת טובות הנאה ושימוש פסול בכוח ציבורי. ההסתדרות היא אחד הגופים החזקים בישראל והאמון בו הוא מרכיב בסיסי בשוק העבודה. עצם קיומה של חקירה כזו כבר מערער את התשתית שעליה נשען הגוף כולו והמעצר יוצר גל הדף תודעתי שמגיע הרבה מעבר לכתבי אישום עתידיים. גם אם יתבררו העובדות בהמשך הנזק התודעתי נוצר כבר בשלב הראשון שבו הציבור שומע על האירוע.
לצד הפרשה הזו התרחשות נוספת הכתה גלים ביממה האחרונה. ניצב בכיר בתפקיד רגיש מאוד נלקח לחקירה בחשד למעורבות בפרשה בעלת היבטים מערכתיים. הציבור הישראלי שהיה בעבר מוכן להמתין עד לבירור העובדות מגיב כיום במהלך האירוע ולא אחריו. עצם העובדה שמי שמופקד על ביטחון הציבור נמצא תחת חקירה מחוללת סערה תודעתית מיידית. אמון במשטרה שגם כך מצוי ברמות נמוכות נפגע שוב בתוך שעות.
כאשר מצרפים לכך גם חקירות נוספות הנוגעות לדמויות המזוהות עם מפלגת השלטון מתקבלת תופעה רחבה ולא נקודתית. הציבור רואה רצף של פרשות ולא אירוע בודד. בעיני חלקים גדולים מהציבור מדובר במבנה עמוק של בעיות ולא בתקלה חד פעמית. כך נוצר נתק מתרחב בין האזרח למערכת המוסדית והוא מתעצם בכל פרסום נוסף.
מכאן ברור כי המשבר המרכזי שמתחולל איננו משבר משפטי בלבד ולא רק משבר פוליטי. זהו משבר אמון עמוק שבו התודעה משתלטת על העובדות. ברגע שאמון נעלם כל שגיאה קטנה מתקבלת כהוכחה לשחיתות כל עיכוב בתגובה מתפרש כהסתרה וכל טעות תקשורתית הופכת לרגע נפיץ. במציאות שבה כל אזרח מחזיק מצלמה וכל פרסום מתגלגל בתוך דקות אין ארגון שיכול להרשות לעצמו לפעול לפי כללי המשחק הישנים.
המשמעות עבור ארגונים בישראל היא דרמטית. תחום הניהול אינו מתבסס עוד רק על הבנה משפטית או תפעולית אלא על אחריות תודעתית מלאה. האחריות הזו אינה מתמצה בכתיבת הודעה רשמית או בהכנת דוח הסבר. היא דורשת ניתוח מעמיק של אופן קבלת המידע בקרב הציבור הבנה של דינמיקות ברשתות חברתיות יכולת לייצר מסרים ברורים בזמן אמת ושקיפות יזומה שמונעת יצירת נרטיבים חלופיים.
גם אם ארגון מתנהל ללא דופי הוא עדיין חשוף להתקפה תודעתית שתבנה עליו סיפור אחר. הציבור הישראלי פועל כיום בתוך מצב של חשד מתמיד. זהו מצב שבו המרחב הציבורי מפיק נרטיבים במהירות גדולה יותר מהיכולת לתקן אותם. לכן האחריות התודעתית אינה העדפה מקצועית אלא חלק משרידות הארגון. מי שלא מבין את זה מוצא את עצמו נלחם על אמינותו בתוך זמן קצר.
בתוך ארגונים עצמם נוצרת תופעה פנימית לא פחות משמעותית. כאשר אמון הציבור נשחק גם העובדים מושפעים. מנהלים עובדים תחת לחץ מוגבר עובדים נמנעים מלקיחת אחריות מחשש שיטעו טעות שתהפוך לאירוע ציבורי גדול וכל דיון פנימי מקבל ממד רגשי שאינו מאפיין את הארגון בשגרה. זוהי סביבה ארגונית שבה יש צורך לנהל לא רק אנשים ומשימות אלא גם חרדה תודעתית.
ישראל אינה ייחודית בתופעה הזו אך הנפיצות בה גבוהה במיוחד. השיח הציבורי טעון המערכת הפוליטית מקוטבת והרשתות החברתיות פועלות כמאיץ תודעתי. במרחב כזה משבר אמון אינו חריג אלא מצב מתמשך. השאלה איננה אם יתרחש משבר אלא כיצד ארגון יעמוד בו והאם הוא נערך אליו מראש.
כיוון שמוסדות המדינה מאבדים בהדרגה חלקים גדולים מהאמון הציבורי הארגונים בישראל נדרשים לשינוי עמוק בחשיבה. יש להבין כי האחריות התודעתית שווה בחשיבותה לאחריות המשפטית ולעיתים אף עולה עליה. זהו מרכיב הכרחי שאינו נתון לבחירה. מי שיבין זאת יוכל לשרוד ולנווט במציאות החדשה. מי שלא יפנים זאת עלול לגלות שמשבר קטן הופך לרעידת אדמה
הכותב הוא יועץ אסטרטגי מומחה למשברים ומאבקים