"עשרה ימים לפני שהתחתנו, נסעתי לביתו של יהודה, כדי שנוכל להיות קצת יחד לפני שנפרדים למשך שבוע, כנהוג לפני החתונה. רציתי מאוד לראות אותו, והתייחסתי למהירות המותרת בתור המלצה בלבד. רק כשהבחנתי בהבהובים הנמרצים של ניידת המשטרה הבנתי שהפעם הגזמתי. השוטר רשם לי קנס גבוה, כולל נקודות. התקשרתי מיד לאבא שלי, בכיתי לו בהיסטריה על מה שקרה ושיתפתי אותו כמה אני מרגישה רע עם זה. רק אחרי שהוא הרגיע וניחם אותי, עלה על דעתי שהטלפון שעשיתי היה אל אבא ולא אל הבחור שאיתו עמדתי לחלוק את המשך חיי".
את הסיפור הזה סיפרה הרבנית שיינע גולדברג בספר שלה על ביטחון בקבלת החלטות ("מה אני באמת רוצה"). הרגע הזה, שבו היא שמה לב למי היא התקשרה ברגע של מצוקה גדולה, הוא רגע מאוד משמעותי. האדם אליו אנחנו מרימים טלפון בעת משבר גדול, הוא אדם שאנחנו מרגישים אצלו ביטחון. הסיפור החמוד הזה, על זוג בשלבים הראשונים של הקשר שלו, וההתלבטות שלאחר מעשה למי להתקשר - משקף את ההתלבטות העדינה, והמעבר העדין, בשאלה עם מי מרגישים ביטחון: עם ההורים או עם בן הזוג.
גם הנביאים היו עסוקים מאוד בשאלה למי אנחנו פונים כשאנחנו במצוקה. זקני ישראל באים לשמואל (שמואל א פרק ח') עם בעיה אמיתית: שמואל כבר זקן, בניו לא הולכים בדרכיו, והעם נותר ללא מנהיג. הם מציעים פתרון מהפכני: מינוי של מלך קבוע, שינהל את ענייני העם. אבל שמואל, וגם הקב"ה, מתנגדים בחריפות. למה?
יש מילה שחוזרת בתנ"ך שוב ושוב: "ויזעקו". אם תחשבו על זה רגע, אפשר לשים לב שהמון סיפורים בתנ"ך בנויים באותה תבנית: לעם ישראל יש צרה, יש קושי. הוא זועק לה' שיושיע אותו, וה' מושיע אותו. שמואל, בנאום ארוך (שמואל א פרק י"ב), מסביר שזו מערכת היחסים הראויה בין ישראל לאביהם שבשמים: כשיש צרה, אמורים לזעוק אל ה', ואז ה' מושיע. כך קרה ביציאת מצרים, וכך בסיפורי גדעון, יפתח ושמואל.
בבקשה של ישראל למנות מלך, שמואל רואה שבירה של התבנית הזו. יש כאן צרה, ומה שאמור לקרות זה זעקה אל ה'. אבל פתאום הפנייה של העם לישועה היא לא לה', אלא למלך אנושי-עתידי, שהוא זה שיפתור את הבעיות. שמואל מזהיר את העם שכשיהיה מלך, האדם שאליו נזעק לישועה לא יהיה הקב"ה, אלא המלך: "וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם" (שמואל א, ח', יח). ואז, ה' כבר לא יהיה שם כדי להושיע.
ישראל בכל זאת מבקשים להם מלך, והקב"ה ושמואל נעתרים לבקשתם. האתגר הרוחני לא נגמר שם אלא רק מתחיל. שמואל מפציר בהם לזכור את הנהגתו של ה', גם אם למראית עין מי שמוביל את העניינים הוא מלך בשר ודם. ואולי קריאתו של שמואל היא תזכורת גם אלינו. גם אנחנו, כשיש בעיות, רצים ישר לזעוק אל קובעי מדיניות כאלה ואחרים שיחליטו כך או אחרת. ואולי שמואל מזכיר לנו שה' הוא מלכנו, ובעת צרה וישועה אין לנו לזעוק אלא מלפניו.
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים משמואל א' פרק ח' עד לשמואל א פרק כ"א.