הסיפור שמחזיר את כולם למסך

יש אנשים המביעים סלידה נחרצת מעולמות הניוז. בזמנם הפנוי הם יעדיפו לעשות כל דבר, ובלבד שלא יצטרכו לראות מהדורה או לא להאזין למבזק.

כל עדכון גורם להם אלרגיה ומאבד מהם אנרגיה. אכן שונים הם אירועים דרמטיים במהלכם גם האלרגנים לחדשות מעודכנים אף בעל כרחם, כי אי אפשר שלא להיתקל בימים דרמטיים בשיחה שאינה נוגעת בסוגיות הבוערות.

וכאילו נפרץ סכר, ברגע אחד, מאז התנפצה בקול רעש גדול פרשת השחיתות בכיכובה של הפצ"רית - דווקא האלרגנים להוטים באופן מיוחד לשמוע כל פרט מידע. אכפת להם, ממש אכפת להם.

מה שלא עשה טבח 7 באוקטובר, ומה שלא עשו שנתיים של מלחמה קשה - עשתה פרשת הפצ"רית. מדובר בתופעה חברתית סוציולוגית מפתיעה הראויה למחקר אקדמי. אך במלא הזהירות המתבקשת, ניתן לנסות להגיע למסקנות ראשוניות.

טבח שמחת תורה היה אכזרי מבחינת ממדיו ואופניו, אך למרבה הצער, קשה מאד להפתיע את בני העם הנבחר שבו כל זאטוט יודע לשיר בעל פה "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו".

מעמלק ונכדו המן ועד היטלר ימ"ש, מפרעה ועד ארגוני טרור בני-זמננו - השנאה לבשה צורות שונות ומשונות, אבל שורשה אחד: הרצון להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד.

במשך שנים רבות יודע כל אזרח במדינת היהודים, בין היתר באמצעות תזכורות כואבות הניחתות עלינו מעת לעת בדמות מתקפות טילים, כי מעבר לגדר הרצועה הדרומית, מתהלכות להן חיות אדם שכל משימתן עלי אדמות - למצוא את העיתוי ולבצע את זממן להשמדת עם ישראל ח"ו. אז גם אם הופתענו לפני כשנתיים מהצורה והממדים לצד המבוכה במערכת הביטחונית - לא ממש הופתענו מהמציאות שניחתה עלינו בבוקר החג שהפך ליום אבל נורא.

*

פרשת הפצ"רית שונה במהותה מכל מה שהכרנו. גם אותם הלוקים באלרגיה מהחדשות, נחשפו בשנים האחרונות לחפרפרת הפועלת כחלק אינטגרלי מחונטה משפטית מושחתת שחרתה על דגלה כל דבר מלבד צדק ואמת. אמנם גם כשהסודות הפכו גלויים וכל אזרח ידע על קיומה של התופעה, מעשיה האחרונים של גברת יפעת תומר-ירושלמי הם בגדר בריאה חדשה שאיש לא יכול היה לדמיין.

אישה המחבלת בתוך הבית שלה. 'מוסרת' המוכנה להקריב את לוחמי עמה כנגד כל היגיון אנושי, מוסרי, יהודי. מסתבכת, משקרת, ממשיכה להסתיר, אך נצמדת חזק לכיסא כאילו לא אירע דבר. וכל זאת כאשר היועצת המשפטית לממשלה שמופקדת לפקח, נעמדת כחומה בצורה, מתואמת עמה בכל תגובה, ואף מונעת כל ניסיון לבדוק לעומק את חלקה בפרשה. זו כבר לא טעות אנוש, אלא מנגנון הגנה עצמי של מערכת רקובה מן היסוד.

ובכן, גם האלרגנים לניוז מתחברים הפעם, כי הסיפור הזה יוצא מקטגוריית החדשות. זה סיפור החיים עצמם, והוא נוגע לכל אחד ואחת. מנגנון השנאה העצמית וההשמדה הפנימית, עת הוא מתנחל בליבה של מערכת משפטית שאיבדה את מצפונה, עלול להשתלט גם על האדם הפרטי.

כשאין עבודת המידות, כשאין ענווה, כשאין אכפתיות כלפי האחר, כשאין אמת פנימית - גם מי שנמצא בעמדה של צדק עלול להפוך למחבל מוסרי. מי שלא לומד מוסר ולא עושה עם עצמו חשבון נפש, מאבד שליטה - עד שהוא משכנע את עצמו ששקר הוא אמת ורמייה היא צדק.

*

זה לעומת זה עשה אלוקים: סיפורו של הקדוש הדר גולדין הי"ד, שמשפחתו זכתה להביא השבוע לקבר ישראל לאחר 11 שנות ציפייה, מפתיע כל פעם מחדש. הדר הקפיד ללמוד מסילת ישרים גם בימיו האחרונים תוך כדי הפעילות המבצעית. הוא העלה על הכתב מסרים יפים שנתן אל ליבו בלימוד המוסר אותם קיבצו בני משפחתו לספר מקורי: 'איך בונים חיים - חברותא במסילת ישרים'.

"בחיים יש לך שתי אפשרויות: להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים", כתב הדר גולדין. "יראה היא הפחד להיות קטן, מול דבר כל-כך גדול".

אם הפצ"רית והיועמ"שית היו יודעות לקרוא ו(להפנים) מסילת ישרים - סביר להניח שהמצפן שלהם היה עוצר אותן בזמן מהתנהלות מושחתת שכזו, אך זוהי קריאת אזהרה לכל אדם באשר הוא. עבודת המידות היא עבודה מתמשכת הדורשת מאמץ תמידי עד הרגע האחרון בעולם הזה.

הכותב הוא העורך הראשי של העיתון "בקהילה"