השבת, פרשת חיי שרה, מספרת התורה על קניית מערת המכפלה בידי אברהם אבינו.
האחיזה הממשית הראשונה של אברהם אבינו בארץ-ישראל, לאחר ששמע מהקב"ה את כל ההרצאות האידיאולוגיות של "לזרעך אתן את הארץ הזאת" וכו', היתה בקניית אחוזת הקבר בחברון, היא מערת המכפלה.
אני משער שגם השנה, כבכול שנה, נקרא בכל עלוני השבת התורניים את מאמרי הפרשנות המתמקדים בפסוקים הראשונים של הפרשה.
ואני דווקא סבור, שהפסוקים היותר משמעותיים לגבי מערת המכפלה, מצויים דווקא בסוף הפרשה.
אחרי מות אברהם, באים יצחק וישמעאל יחדיו לקבור את אביהם המשותף במערת-המכפלה: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת. שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ" (כ"ה, ט'-י').
יצחק, זה מובן. הוא הבן הנבחר. הוא קובר את אביו ליד אמו. אבל ישמעאל? הוא הרי הבן המגורש בידי אביו. הוא הבן שיחד עם אמו תועים במדבר באר-שבע.
נדמיין לנו מה חולף במוחו של ישמעאל, כשהוא מגיע לקבור את האב שגירשוֹ מהבית. ועוד איפה לקבור? במערת המכפלה. לא לצידה של אמו הגר, אלא לצידה של שרה - התורה דואגת שלא נשכח את הפרט הזה - שלא רק שאיננה אמו; היא בראייתו ה'קלאפטע' רח"ל, שאחראית לכל הצרות שהיו לו ולאמא שלו.
אבל ברגע הזה ישמעאל לא סוגר חשבונות. אברהם הוא אביו - ואת מצוות כיבוד אב הוא מקיים כעת ברגע האחרון, יחד עם יצחק.
בעצם המעשה הזה מכיר ישמעאל בכך, שמקום קבורת אביו, לא שייך לו אלא לאחיו למחצה, יצחק. האיזכור המחודש שבמערת המכפלה שרה נקברה (הרי התורה כבר סיפרה לנו על כך באריכות ובפרוטרוט בתחילת הפרשה. למה החזרה הזו כאן? בשביל מה התזכורת ש"שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ"?) בא ללמד, שגם ישמעאל מבין ומקבל, שבמערת המכפלה לא הוא ייקבר בעתיד, אלא יצחק, בנם של אברהם ושרה, ובעתיד גם בנו של יצחק עם אשתו - ומכאן ואילך יהיה זה אתר יהודי לכל דבר.
ישמעאל, אביהם של כל הישמעאלים, מכיר אם כן בבעלותו של יצחק אבינו על מערת המכפלה. יצחק ולא הוא. זה לא מפריע לו להמשיך את הדו-קיום בשלום עם יצחק: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי". פעמיים מספרת לנו התורה כי יצחק אבינו גר בבאר לחי-רואי - הבאר המזוהה עם ישמעאל, שלידה קיבלה הגר מהמלאך את ההבטחה שישמעאל ייוולד.
בין שני בניו של אברהם, מסתבר, מתקיימת ברית של דו קיום בשלום, המבוסס על הכרתו של ישמעאל בבכירותו של יצחק על ארץ ישראל.
נקודה למחשבה על התנאים לדו-קיום אמיתי, ולא מזוייף, בין יצחק וישמעאל.